עמוד ראשי
עדכונים
חיפוש
RSS
מי אנחנו
בלוגים
אינדקס
הצטרפות
בקרה על החדשות
התחבר
חדשות הבלוגים
משחקים - Games
תרומות
מי אנחנו
שו''ת
אינדקס הפורומים
->
פורום נפגעי שחיתות מערכת המשפט
פרסם תגובה
שם משתמש
נושא
גוף ההודעה
סמיילים
ראה עוד סמיילים
Font Color:
ברירת מחדל
אדום כהה
אדום
כתום
חום
צהוב
ירוק
זית
תכלת
כחול
כחול כהה
סגול כהה
סגול
לבן
שחור
Font Size:
Font Size
קטנטן
קטן
רגיל
גדול
ענק
Align:
Align
Left
Center
Right
סגור תגים
Options
HTML
דולק
BBCode
דולק
סמיילים
דולקים
כבה HTML בהודעה זו
כבה BBCode בהודעה זו
כבה סמיילים בהודעה זו
Add an Attachment
If you do not want to add an Attachment to your Post, please leave the Fields blank
Allowed Extensions and Sizes
Filename
File Comment
כל הזמנים הם GMT + 2 שעות
קפוץ אל:
בחר פורום
שחיתות ומערכת השלטון בישראל
----------------
הודעות של נקים
שאלות ותשובות ל-נקים
קורונה-קוביד19
אנשי ציבור שתמכו בחיסונים הסתרת מידע ופגיעה בחופש הפרט במעשים או בשתיקה בקורונה
נפגעים מחיסון הקורונה
פורום חופשי בעניין שחיתות ציבורית
התנהלות הסוכנות היהודית ומפא'י בשואה
מדור חדשות, כתבות דעות ומאמרים בנושא חדשות פוליטיקה ושחיתות
פורום נפגעי שחיתות מערכת המשפט
אינדקס השופטים
גירושין,משמורת ילדים והתנהלות שרותי הרווחה בישראל-כי ילדים נולדים לשני הורים
ביקורת על העיתונות בישראל
ביקורת על השב''כ שרות הביטחון הכללי
נפגעי הטרור
בוגדים בשרות המדינה
פורומים ייעודים על פרשיות שחיתות
----------------
פרשת סיריל קרן/מרטין שלאף
פרשת חיים רמון ומינוי בייניש לעליון
הנשיא משה קצב ופרשת ההטרדה המינית
פרשת חטיפת ילדי תימן וקבוצת הרב עוזי משולם
רצח רבין,המחדלים המשפטיים בפרשת חקירת רצח יצחק רבין
הקיבוץ `בהתהוות` הר עמשא
פרשת אלוף משנה אלחנן טננבוים (טננבאום)
פרשת טלנסקי ופרשיות שחיתות של אהוד אולמרט
פרשת ילדי הגזזת
פרשת היעלמותו של איש המוסד בן אלון זייגר
פורומים חופשים לכל נושא ועניין
----------------
פורום חופש הביטוי לנושאים שונים
סרטונים וסרטים Youtube-יוטיוב ואחרים
Israel Reality
----------------
Eish-Eretz Israel Shelanu
Corruption - The Israeli Connection
La Réalité israélienne
סיקור נושא
מחבר
הודעה
חנן וייס
פורסם: שבת 27.10.07 0:46
נושא ההודעה: גם צריך פרוטקצ'יה או להיות מאד חכם ע"מ לצאת ממתפרת המושחתים בצבא
גם צריך פרוטקצ'יה או להיות מאד חכם ע"מ לצאת ממתפרת המושחתים בצבא
קצין משטרה צבאית ראשית קיבל נזיפה פיקודית.
קמצ"ר מהחונטה . כל החונטה מקבלים הטבות לא חוקיות.
כולל ראש אמ"ש, קמצ"ר ופצ"ר.
ראש אגף משאבי אנוש נזף אמש רשמית בתת-אלוף רוני בני, לאור כשלים נורמטיביים בפעילותו.
זה לא כשל פיקודי. זהו כשל ערכי בצבא ובמדינה וזהו שוחד ממש.
אבל כשאתה בקבע:
אין השעייה, יש משכורת, יש פנסיה, יהיה קידום (גם בתפקיד אזרחי ציבורי ע"ח משלם המסים)
יש מאפיה, יש טיוח, יש חקירה מהירה בת 10 ימים.
וכשאתה במילואים - נאדה.
אם אל קצין בכיר מתייחסים כאל כלום אז יכצד יתייחסו לחיילים ?!
זה לא שהבכירים במיל´ מורמים מעם חלילה, אבל כשהיחס לבכירים כמו אל סמרטוטים אז מן הסתם זה יקרין למטה.
למרות שרק אנו יודעים ומבינים כי מיטב העם דוקא נמצא במילואים ואלו אוכלי החינם, רובם
לא כולם, (יש מצוינים גם בקבע) ע"ח משלם המסים בעשיית כלום, רוב הזמן.
www.wsoft.co.il
גלובל ריפורט
פורסם: שני 02.10.06 23:55
נושא ההודעה: השופטת:דרוש פרוטקציה להתמנות בוועדה לבחירת שופטים
השופטת בדימוס נירה לידסקי
נרי אבנרי 02.10.2006 12:42
"הגשתי מועמדות, וחלפה שנה וחצי עד שהוועדה למינוי שופטים דנה בה. אמרו שאני מבוגרת מדי. לא היה מי שידחף אותי ויתמוך בי בוועדה. לא היתה לי פרוטקציה וזה היה בתקופה שבלי פרוטקציה לא מתמנים לכהונת שופט. מעט מאוד התמנו אז לכהונת שופט בלי שהיה להם מליץ יושר. היית צריך פרוטקציה: היכרות עם חברי הוועדה למינוי שופטים או מקורבים להם, פוליטיקאים, שופטים". שאלה: גם היום דרושה פרוטקציה כדי להתמנות לכהונת שופט? לידסקי: "כן. גם היום צריך פרוטקציה. מתי לא צריך פרוטקציה? מי לא צריך פרוטקציה? "
השופטת בדימוס נירה לידסקי
גבי גזית
ברור לי שהשופטת בדימוס נירה לידסקי הביעה את דעתה בתוכניתך על השופט אמינוף ("גם אני הייתי בין המתנפלים"), תוך הסתמכות על זה, שלא יהיה מישהו שיזכור כתבה שנכתבה בעיתון לפני 5 שנים. לא הצליח לה
גבי גזית היקר,
בתאריך 6.9.06,יום רביעי (שעה 11:25), ממש באופן מקרי, תוך כדי זה שאני נוהג, שמעתי חלק מתוכניתך "הכול דיבורים". הנושא: כותרת בעיתון מאותו יום לפיה "הנשיא ברק נזף בשופטים מנצרת". קדמה לו, כך על-פי הכתבה, נציבת תלונות השופטים, כבוד השופטת בדימוס טובה שטרסברג-כהן.
ולמי שלא יודע על מה אני מדבר, הסיפור בקצרה: מדובר במשפט פלילי שבו הואשם פושע מין באונס ביתו החורגת, מאז היותה ילדה. אחרי שנישאה, התלוננה נגדו. האיש נשפט, הורשע, ובית המשפט המחוזי בהרכב של שלושה שופטים: אהרון אמינוף, נחמה מוניץ, וגבריאלה (דה-ליאו)לוי - גזר עליו 16 שנות מאסר. הסיפור זכה לתהודה ציבורית, בזכות הדלפה מתוך הכרעת הדין, שבה נכתבה הקביעה לפיה "הנאנסת נהנתה".
עד כאן הסיפור בקצרה.
הנזיפה שנזפו הנשיא אהרן ברק, ונציבת התלונות טובה שטרסברג-כהן בשלושת השופטים, החזירה את הנושא לעיתונים, ומשם היישר לתוכניתך. העלית לשידור את השופטת בדימוס נירה לידסקי, כדי שהיא תפרשן למאזיניך את הסיטואציה המשפטית, ובאותה הזדמנות, הביעה את דעתה על קביעת השופטים מנצרת, לפיה "הנאנסת נהנתה".
"גם אני הייתי בין המתנפלים" (על השופט אמינוף), אמרה לידסקי בשידור חי.
שורות אלה נכתבות בגין המשפט הזה: "גם אני הייתי בין המתנפלים". וזה למה? שים לב גבי לכותרת הבאה: "גבר שאנס ילד בן 11 נידון לחמש שנות מאסר - כי... "הילד נהנה" (מעריב / 19.10.01). אין כוח בעולם שיכול לשכנע אותי, שכבוד השופטת נירה לידסקי, לא זוכרת את הכותרת הזו, שנכתבה במעריב לפני כחמש שנים. הסיבה: חתימתה מתנוססת על גזר הדין הזה.
הסיפור בקצרה: שני פושעי מין דוד מיכאלי בן 33 ואייל אסרף בן 27 פגשו ברחוב ילד נטוש בן 11, ופיתו אותו להגיע לדירתם. שם אנסו אותו תקופה ארוכה תוך שהם מצלמים את מעשה האונס במצלמת וידאו. הם נתפסו והובאו לדין בביהמ"ש המחוזי בת"א בפני הרכב של שלושה שופטים: דוד בר-אופיר, הדסה אחיטוב-הרמן, ו... נירה לידסקי.
בהכרעת הדין, קבע ראש הרכב השופטים דוד בר אופיר שמדובר ב"סטייה התנהגותית חמורה מאין כמוה", וסבר שיש לגזור על הנאשם, 10 שנות מאסר, ופיצוי בסך 25 אלף ש"ח לילד. אלא שהוא היה בדעת מיעוט. השופטת הדסה אחיטוב-הרמן קבעה ש"מצפייה בקלטת, הקטין ניראה נהנה, מיומן, ולא כמי שמשתתף בביצועים בעל כורחו", ואם לא ממש הבנת גבי, אז שים לב לציטוט הבא: "הילד גילה בקיאות ומיומנות מינית, ולפי התרשמותה, לא היה כאן ניצול ציני, ולא היטפלות לילד חלש". השופטת נירה לידסקי חתמה על כל מילה.
ואם נחזור לרגע למכתב הנזיפה שכתבה נציבת תלונות השופטים טובה שטרסברג-כהן לשלושת השופטים מנצרת, שים לב גבי לציטוט: "האמירה (הנאנסת נהנתה") עלולה להתפרש כהשפלה, וכהעברת האחריות למעשיו השפלים של הנאשם אל כתפי הקורבן התמים". זה בדיוק מה שעשתה השופטת הדסה אחיטוב-הרמן: היא העבירה את האחריות אל כתפי הקורבן התמים. ילד בן 11. ולידסקי תמכה.
ברור לי, שהשופטת בדימוס נירה לידסקי הביעה את דעתה בתוכניתך על השופט אמינוף ("גם אני הייתי בין המתנפלים"), תוך הסתמכות על זה, שלא יהיה מישהו שיזכור כתבה שנכתבה בעיתון לפני 5 שנים. לא הצליח לה.
לסיכום גבי, לדעתי, מגיע למאזיניך שתעלה לשידור את הגברת נירה לידסקי, ותעמת אותה עם העובדות כפי שהעליתי במאמרי זה. מעניין מה יש לה לומר להגנתה...
מאת: נרי אבנרי
===============
שופטות שהקלו בעונשו של גבר שאנס ילד: "הוא נהנה"
"לא היה כאן ניצול ציני ולא היטפלות לילד חלש וקטן"הדסה
אחיטוב-הרמן ונירה לידסקי גזרו על דוד מיכאלי 5 שנות מאסר;
מיכאלי, בן 33, ובן זוגו, אייל אסרף, אספו לביתם ילד נטוש בן 11; ביצעו בילד מעשי סדום וצילמו את האקט בווידאו
שופטות בית המשפט המחוזי בתל אביב, הדסה אחיטוב-הרמן ונירה לידסקי, החליטו להקל בעונשו של גבר בן 33 שאנס ילד בן 11. הסיבה: "הילד נהנה" ו"גילה מיומנות מינית". השופטות החליטו לגזור על הנאשם 5 שנות מאסר, לעומת ראש הרכב השופטים, דוד בר אופיר, שסבר שיש לגזור עליו 10 שנות מאסר ופיצוי כספי של 25 אלף שקל לילד.
"מעריב" מפרסם כי הנאשם, דוד מיכאלי ובן זוגו, אייל אסרף, בן 27 ביצעו במשך תקופה ארוכה מעשי סדום בילד נטוש שפגשו ברחוב והסריטו זאת בווידאו. התביעה טענה שהנאשמים ניצלו בצורה צינית את מצבו המדורדר של הילד, שהיה ללא השגחה הורית. מיכאלי הזמין את הילד לדירתו, בה התגורר עם אסרף, והפך את הילד לשותף בפעילות המינית שלהם ושל חבר נוסף בשם אמנון רוזן, שנידון לשישה חודשי מאסר בעקבות עיסקת טיעון.
השופטת אחיטוב-הרמן חלקה על דעתו של השופט בר-אופיר שמדובר ב"סטייה התנהגותית חמורה מאין כמוה". לדבריה, על פי הקלטת, "הקטין נראה מיומן ולא כמי שמשתתף בביצועים בעל כורחו". לדבריה, הילד "גילה בקיאות ומיומנות מינית ולא היה כאן ניצול ציני ולא היטפלות לילד חלש וקטן". עם זאת קבעה השופטת כי "למרבה הצער, ההתרשמות היא שהקטין נחשף לפעילות מינית טרם זמנו".
===============
נירה לידסקי מסירה את הגלימה
השופטת הצבעונית פורשת בתום 13 שנות שיפוט ומספרת בגלוי על גזר הדין של מרגלית הר-שפי
לפני כמה שנים הושלך בקבוק תבערה בסמוך לביתה של השופטת נירה לידסקי בגבעתיים. אחד מאלה שהתקשרו אליה, במטרה להציע עזרה, היה עבריין בכיר. עד כדי כך עוררה סימפטיה האישה הצבעונית הזו, מלאת שמחת החיים ונטולת המניירות היבשות של רבים משופטי ישראל. ועכשיו, עכשיו היא הולכת קצת לנוח. השופטת בדימוס, כפי שיש לכנות אותה, מתבקשת להשלים את מה שהחסירה ב-13 השנה האחרונות. "אני כבר יותר מדי מבוגרת בשביל תעלולי נעורים", היא מחייכת. "מה כבר אני יכולה לעשות? לקרוא יותר ספרים, להיפגש יותר עם החברות ולרכל, להשחיל חרוזים". לפני כל אלה, היא משחררת כמה חצים ממוקדים בראיון בלעדי עם תום כהונתה.
נירה לידסקי, 69, מככבת בצמרת מערכת המשפט זה למעלה מ-40 שנה . סנגורית פלילית שסללה את דרכה לצמרת וייצגה עבריינים בכירים, בעלת קריירה עצמאית לצד וללא בעלה המנוח, עו"ד צבי לידסקי ז"ל, אם חד-הורית לשלושה ילדים, ולבסוף, שופטת בבתי משפט השלום והמחוזי בתל-אביב, שתיקים בעלי פרופיל ציבורי גבוה הונחו להחלטתה. אישה דעתנית, אנושית, מוכשרת, נמרצת מאוד, שהתפרסמה בחוש הומור מפותח ובנועם הליכותיה לצד היכולת לומר בדיוק את מה שהיא חושבת.
לאחר פרישתה מכס המשפט מצטרפת לידסקילמשרד עורכי הדין גדעון-פישר ושות`, ותשמש כיועצת בעבירות צווארון לבן. בד בבד היא מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן.
ביום רביעי בשבוע שעבר היא התייצבה בבית משפט השלום בתל אביב בפעם האחרונה. היא ניסתה להסתיר את העצב על פניה והציתה בשרשרת סיגריה אחר סיגריה, בטרם נכנסה לאולם.
"חשבתי שאני לא אתרגש כל כך וששום דבר כבר לא נוגע בי, אבל כנראה ששיקרתי לעצמי", היא אומרת. "בלילה שלפני הדיון האחרון בבית המשפט לא ישנתי. בשעה רבע לשש בבוקר הסתכלתי על השעון,הייתי עדיין ערה. כנראה שזה בכל זאת עשה לי משהו בפנים - סיום של תקופה ארוכה ומהנה כל כך. במהלך הלילה חשבתי מה יהיה עכשיו, אחרי שסיימתי לכהן כשופטת. אני לא מרגישה חרדה, אבל זה בכל זאת העסיק אותי".
נשיאת בית המשפט לא יכולה לנהוג כך
התרגשות הפרידה של לידסקי נמהלה בעוגמת נפש. בעוד קלדניות, סנגורים, פרקליטים ושופטים, נפרדו ממנה בחום, נמנעה נשיאת בית משפט השלום בתל-אביב, עדנה בקנשטיין, אפילו לצלצל. המתיחות בין השתיים היא שגרמה לפרישתה המוקדמת של השופטת לידסקי. שורשי המתיחות, טוענים בקהילה המשפטית, נעוצים בהחלטה של נשיא בית משפט השלום לשעבר, דן ארבל, למנות את השופטת לידסקי לדון במשפטה של מרגלית הר-שפי, בשעה שהשופטת בקנשטיין היתה אז בכירה יותר במעמדה וכיהנה כסגנית הנשיא.
לימים מונתה השופטת לידסקי כשופטת בפועל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. לפני שנה וחצי,לאחר שמינוי הקבע של לידסקי במחוזי לא אושר, היא נאלצה לשוב ולכהן כשופטת בית משפט השלום, הפעם תחת שרביטה של השופטת בקנשטיין כנשיאה. למרות בכירותה, נסיונה הרב וכישוריה, הופנו לשופטת לידסקי מעתה רק תיקי מסים וניירות ערך. התיקים המתוקשרים שנהג הנשיא הקודם לקבוע לדיונים בפניה הופנו עתה לשופטים אחרים.
"לא הפריע לי מעולם שבקנשטיין לא אהבה אותי", מבהירה לידסקי. "לא כל העולם חייב לאהוב אותי. אבל בכל זאת, כמי שעומדת בראש המערכת, היא מחויבת לפחות לנהוג בקורקטיות. כשחזרתי לכהן בבית משפט השלום הופנו אלי תיקים קטנים שאפילו מעצר בית לא התבקש בהם. לא קיבלתי לשכה והיה קשה לי לתפקד. חשבתי שאני לא חייבת להמשיך לעבוד בתנאים האלה והודעתי על פרישה מוקדמת. במשך שנה ישבתי בבית, כתבתי הכרעות דין וגזרי דין והגעתי לבית המשפט רק כדי להקריא את ההחלטות.
"עכשיו, משתמה תקופה, היה ראוי להתקשר ולהיפרד. גם אם עוזרת הבית שלי היתה מתפטרת, הייתי נפרדת ממנה לשלום. אבל בקנשטיין לא התקשרה להיפרד, ולו רק כדי לומר לי, `ברוך שפטרנו מעונשה של זו`. זה מעשה מכוער. נשיאת בית משפט לא יכולה להרשות לעצמה לנהוג כך. במקצוע שבו את כל כך בודדה, נדרשת להכריע לבד, להתלבט, לגזור דינם של אנשים, יש חשיבות רבה מאוד לדברים הקטנים, לאווירה. בימיו של הנשיא הקודם, דן ארבל, היתה אווירה נעימה. הוא תמיד ידע לשבח, להגיד מילה טובה. לצערי, בימיה של בקנשטיין האווירה בקרב השופטים היתה יותר מסויגת וחשדנית. שופטים צריכים להרגיש שיש להם כתובת לפנות אליה, להתייעץ, כי זה התפקיד של נשיא בית המשפט".
באוטובוס לבית המשפט
את דרכה המשפטית החלה לידסקי בגיל 18 בשירות הצבאי, כששירתה ככתבנית בבית הדין הצבאי הגבוה, כיום בית הדין לערעורים. לצדה שירת עו"ד צבי לידסקי,לימים בעלה, ואחר כך בעלה לשעבר, שנפטר לפני שלוש שנים באורח פתאומי מדום לב.
"עבדתי קשה מאוד, כמו חמורה", היא משחזרת. "בשעה חמש אחר הצהריים,אחרי שסיימתי את העבודה בבית הדין הצבאי,הדפסתי עבודות ופרוטוקולים כדי שיהיה לי כסף. גרוש לא היה לי. כשהשתחררתי נישאתי לצבי ועבדתי ככתבנית פרטית ובעיתון. בגיל 24 למדתי הוראה ואחר כך עבדתי בבית ספר עממי בשכונת התקווה. כעבור שנה פרשתי. לא יכולתי להשתלט על הילדים וכל יום חזרתי בוכה הביתה".
לידסקי החליטה לקחת את גורלה בידיה. היא החלה ללמוד משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה וב-62` קיבלה את רשיון עריכת הדין והצטרפה למשרד שהקים בעלה. לשניים נולדו שלושה ילדים, גלית (41), אסנת (39) ועופר (31), ומשרדם החל מושך אליו עבריינים בכירים רבים. "עבדתי חצי יום במשרד וחצי יום בבית. מגיל צעיר עבדנו, צבי ואני, ביחד, במשך 15 שנה. כבר בשלב מוקדם של הנישואים שמתי לב שהקריירה היתה חשובה לו, בעוד שלי היו חשובים חיי המשפחה והבית".
אחרי 21 שנות נישואים התגרשו בני הזוג ברוב רעש. על חייו ההוללים של בעלה נאלצה לידסקי ללמוד מעל דפי "העולם הזה". היא נותרה לבד עם שלושת ילדיה והיתה המפרנסת היחידה. זה 25 שנה שהיא חולקת את חייה עם בן זוגה, יעקב פרת, פנסיונר של השב"כ ומערכת "ידיעות אחרונות", שאותו היא מגדירה "חבר כן ונאמן".
"צבי היה עורך דין מצוין, איש נבון ואינטליגנטי, בעל חוש הומור ושאינו הולך רכיל", היא משבחת את
האקס, "אבל התגרשנו עקב שוני באורחות החיים שלנו. אחרי הגירושים נשארתי בלי כלום. בלי כסף, בלי אוטו. ויתרתי על הכל כי רציתי להתגרש. פרנסתי את הילדים בכוחות עצמי. עבדתי מסביב לשעון. באותה תקופה תמכתי כלכלית גם בהורי. במשך שלוש שנים נסעתי לבתי המשפט ולבתי הסוהר באוטובוס. מאוחר יותר קניתי אוטו, חיפושית ישנה, אחרי שחסכתי שקל ועוד שקל. זה היה האוטו שהכי אהבתי".
"כסנגורית לא היתה לי ברירה"
כסנגורית ייצגה לידסקי עבריינים ידועים. בין היתר מונתה לייצג את משה לוי המנוח, שנודע בכינוי "מזריק הנפט", לאחר שהזריק נפט לגופה של חברתו שסירבה להינשא לו במטרה לגרום לה להיות תלויה בו. "ניסיתי להתפטר מהייצוג שלו ארבע פעמים", היא משחזרת. "הסכמתי לייצג אותו בשעה שהכחיש את העבירה. לאחר מכן הוא הודה, ורציתי להתפטר כי היה לי קשה מאוד מבחינה מוסרית, אבל השופטים לא הסכימו. בשלב הטיעונים לעונש טענתי שיש לשחרר אותו בשל מצבו הנפשי ולאשפז אותו בבית חולים פסיכיאטרי. כשטענתי את הטענה הזו, לא באמת האמנתי שהוא לא היה שפוי עד כדי כך שלא הבין מה הוא עושה. אבל כסנגורית לא היתה לי ברירה, כי זו הטענה היחידה שיכולתי להעלות. הוא נידון ל-46 שנות מאסר לאחר שהורשע בניסיון לרצח".
היו עוד מקרים שידעת שהלקוח ביצע את העבירה, אבל בבית המשפט טענת שהוא חף מפשע או לא שפוי?
"ברוב המקרים אתה יודע את האמת. ודאי שהיו מקרים שבהם ידעתי שהלקוחות משקרים ושהם ביצעו את העבירה. כסנגור אתה מרגיש את זה. הם לא אומרים את האמת ואתה כסנגור לא שואל מה האמת".
ומה עם הבעיה המוסרית?
"אין בעיה, גם כשאתה יודע שהוא ביצע את העבירה. כסנגור אתה משמש פה לנאשם מול הפרקליטות והמשטרה. במרוצת השנים למדתי שיש דברים שאי אפשר לדעת אם הם אכן קרו ואם הנאשם אכן ביצע את העבירות. באחד המקרים ייצגתי אזרח שהואשם בדקירה. היו הרבה עדי ראייה לאירוע, אבל הנאשם הכחיש את האשמה. אמרתי לו: `מה אתה עושה? תראה כמה עדים יש נגדך`. לחצתי עליו להודות באשמה מחשש שיקבל עונש גבוה אם יתנהל משפט. זו היתה פעם ראשונה בקריירה שלי כסנגורית שהחתמתי את הלקוח על מסמך שבו נכתב שהוא מודע לכך שאם המשפט יתנהל עד סופו, הוא צפוי לעונש גבוה פי כמה וכמה מהעונש שיקבל אם יודה באשמה.
"המשפט התחיל, ועדי הראייה העידו בזה אחר זה שהנאשם דקר את הקורבן. אותה תקופה נהוג היה להשביע את העדים על ספר התנ"ך, לומר את האמת. ואז עלה עד נוסף, אבל הוא היה היחיד שסירב להישבע בספר התנ"ך ולשקר בעדות. הוא סיפר את האמת, שהעלילו על הנאשם. בסוף המשפט הלקוח שלי זוכה. הרגשתי כל כך לא בנוח. מאז נהגתי לומר לעצמי: נירה, אל תהיי החלטית. לא היית במקום, את לא יודעת במאה אחוז מה כן היה ומה לא".
קשרים, עצלנים ואיומים
לפני 12 שנה הגישה לידסקי את מועמדותה לכס השיפוט. החלטתה הכתה בתדהמה את צמרת עורכי הדין הפליליים כמו גם את בכירי העולם התחתון. מי שנודעה כסנגורית בנשמתה והגנה בלהט על עבריינים כבדים, לא היססה עתה להרשיע אותם ולגזור עליהם מאסר ממושך. "האמת היא שלא רציתי להיות שופטת. נהניתי להופיע בבתי המשפט כסנגורית ולחקור עדים בחקירות נגדיות. אבל יענקל`ה (פרת - ד.ג) דחף אותי ועודד אותי להגיש מועמדות כשופטת.
"יום אחד הסתכלתי על עצמי בראי ואמרתי: נירה, הוא צודק. את כבר בת 57 פלוס ועוד שנה כל העבריינים יגידו, מה הסבתא הזו רצה לבתי המשפט? יש עורכי דין צעירים ונמרצים ויום אחד אמצא את עצמי בפני שוקת שבורה. כסנגורית, היה לי חיסרון אחד גדול: לא ידעתי לגבות כסף. אף אחד לא האמין שיש לי אוברדראפט. כשהחלטתי להגיש מועמדות לשיפוט, רציתי להתמנות ישר כשופטת בית משפט מחוזי. חשבתי שמגיע לי. אבל נשיא בית המשפט העליון באותה תקופה, מאיר שמגר, הוציא לי את הרוח מהמפרשים ואמר: `נירה, נו צ`אנס`. אמרתי לעצמי: `מה פתאום שופטת בית משפט השלום?`, אבל בסופו של דבר לא היתה לי ברירה.
"הגשתי מועמדות, וחלפה שנה וחצי עד שהוועדה למינוי שופטים דנה בה. אמרו שאני מבוגרת מדי. לא היה מי שידחף אותי ויתמוך בי בוועדה. לא היתה לי פרוטקציה וזה היה בתקופה שבלי פרוטקציה לא מתמנים לכהונת שופט. מעט מאוד התמנו אז לכהונת שופט בלי שהיה להם מליץ יושר. היית צריך פרוטקציה: היכרות עם חברי הוועדה למינוי שופטים או מקורבים להם, פוליטיקאים, שופטים".
גם היום דרושה פרוטקציה כדי להתמנות לכהונת שופט?
"כן. גם היום צריך פרוטקציה. מתי לא צריך פרוטקציה? מי לא צריך פרוטקציה? ".
טענה שנשמעת בשנים האחרונות אומרת שלא פעם שופט מתמנה רק בשל הסכם שהושג במסגרת פוליטיקה פנימית במערכת המשפט.
"באופן כללי יש בעיה עם אופן מינוי השופטים בישראל. למשל, הוועדה למינוי שופטים לא יודעת בשלב אישור המינוי פרטים שלו היו ידועים לה קודם, שופטים לא היו מתמנים. בעיקר פרטים על אודות חייו האישיים של שופט, התנהגות שאינה מוסרית ונאותה. שופטים שההתנהגות שלהם בחייהם הפרטיים רחוקה מהמוסכמות החברתיות ושיכולה להיות לה השלכה על עבודתם השיפוטית, עלולים למצוא את עצמם נתונים לסחיטה. יש דרך לפלוט שופטים כאלה מחוץ למערכת".
הכרת שופטים כאלה במהלך הקדנציה שלך?
"בהחלט. כשאני בוחנת את השופטים המכהנים היום בבית המשפט אני מרוצה מחלקם בלבד. נתקלתי במקרים שבהם התנהגותם האישית של שופטים והמוסר בחייהם הפרטיים לא היו לטעמי ולשביעות רצוני. שופט חייב בראש ובראשונה להיות אדם מוסרי וישר עם עצמו. יש גם שופטים שאם נכון מה שנטען כלפיהם בנוגע להתנהלות שלהם ולאווירה שהם משרים באולם, אינם ראויים להיות שופטים. אישית, תמיד נהגתי לפנות בכינוי`אדוני` לכל עבריין שהופיע בפני, גם לנרקומן שהתנדנד כמו ענף של דקל".
איך אפשר לשפר את הליך מינוי השופטים?
"כיום נהוג שמי שמגיש מועמדות לשפיטה יוצא לקורס בן שבוע ימים עוד בטרם המועמדות שלו נדונה בפני הוועדה למינוי שופטים. בקורס הזה צריך להיות נוכח פסיכולוג שיצפה במועמדים ויבחן אותם ויוכל להבחין בדברים שעין בלתי מקצועית לא רואה. כך יהיה בפני הוועדה נתון נוסף שאינו קשור
לכישורים משפטיים, אבל אינו פחות חשוב מהם".
העומס הרב בבתי המשפט הוא רק בגלל ריבוי תיקים או שיש גם אבטלה סמויה בקרב השופטים?
"יש אבטלה סמויה בבתי המשפט כמו בכל מקום. יש שופטים עצלנים, אבל הם מעטים. מלאכת השיפוט קשה מאוד. העבודה לא מסתיימת ברגע שאתה יוצא מהאולם. בבית אתה נדרש לקרוא חומר ראיות, לגבש דעה, לכתוב החלטות. מלאכת הכתיבה היא קשה מאוד. כל העבודה נעשית בלילות כי במהלך הימים אתה יושב בדיונים. יש תיקים שבהם אתה מתלבט ואתה לבד במערכה הזו. יש הרבה עומס נפשי".
"הייתי יורה בהם"
לידסקי נודעה כשופטת שמקלה בעונשיהם של עבריינים, אבל בפועל, מרבית החלטותיה קיבלו גיבוי בערכאות משפטיות גבוהות יותר במסגרת ערעורים שהוגשו. במהלך כהונתה ספגה השופטת ביקורת נוקבת מצד ארגוני הנשים והתקשורת, לאחר שדנה במשפטם של שני נערים שביצעו מעשים מגונים בילדה בעת שהיתה בת 14. במסגרת הסדר טיעון ובהמלצת שירות המבחן נידונו הנערים לעבודות לתועלת הציבור. אז התראיינה המתלוננת בתקשורת וסיפרה כי נאנסה, בעוד שבפועל הנאשמים הואשמו, הודו והורשעו במעשים מגונים.
התקשורת לא עשתה את האבחנה בין עבירות אונס למעשים מגונים ונמתחה ביקורת קשה על השופטת בשל העונש הקל שגזרה על הנאשמים, למרות שהושג במסגרת הסדר טיעון. השופטת זומנה לכנס של אחד מארגוני הנשים, וכשהתייחסה לנושא, כשלה בלשונה בביטוי היומיומי, "בסך הכל היו כמה מזמוזים". כשנשאלה האם היתה מגיבה כך לו היה מדובר בבתה, השיבה: "הייתי יורה בהם". הסערה הציבורית התעצמה.
"העונש שנגזר על שני הנערים במסגרת הסדר הטיעון היה ראוי בעיני", אומרת לידסקי. "מדובר היה בשני נערים שביצעו את העבירות כשהיו קטינים, כתב האישום הוגש כעבור שלוש שנים והם הורשעו כשעמדו להתגייס לצה"ל. הביטוי שבו השתמשתי הוא כבר עניין סובייקטיבי. כל אחד רגיש לילדים שלו, אבל כשופטת אני נדרשת לשקול שיקולים אובייקטיבים וכך נהגתי".
יש תחושה כללית שעונשיהם של עברייני מין קלים מדי.
"אב שאנס את בתו ונידון בגיל 50 ל-20 שנות מאסר, זה מעט? אני חושבת שלא. זה כמו מאסר עולם, שכן לא נהוג לנכות שליש מעונשיהם של עברייני מין, אלא במקרים נדירים, ולכן האב צפוי להשתחרר מהכלא בגיל 70, אם לא ישתחרר קודם לכן בארון מתים. הנשים החסודות האלה מארגוני הנשים קלות מאוד בלנקוב במספרים. בפועל, לא היו בי רחמים במקרי אונס קשים וראוי לבחון כל מקרה לגופו".
אלימות כלפי נשים רק ממשיכה לגאות. שופטי שלום נוהגים לשחרר בעלים ממעצר ולהסתפק בצו הרחקה ובמקרים רבים אותם בעלים רצחו לאחר מכן את נשותיהם.
"בבית משפט השלום נדונים הרבה מקרים של נשים שמסוכסכות עם בעליהן ולא רוצות גט כי הבעל הוא מקור פרנסה. הן מקבלות עצות מגורמים שונים שלפיהם יש לגרום לפרובוקציה בנוכחות הבעל, שתגרום לו לנקוט כלפיה אלימות ואז היא תשיג נגדו צו הרחקה ותגרום לו לצאת מהבית בחסות החוק. הגברים לא עומדים בפרובוקציות האלה ומחטיפים לנשים מכות ואחר כך עומדים למשפט ומורשעים באלימות. הבסיס לסיטואציה הזו לא תקין בעיני. כשופטת היה לא פעם קשה מאוד להבחין מי בדתה את הסיפור ועשתה פרובוקציה ומי דוברת אמת, והיו די הרבה מקרים שבהם מדובר בפרובוקציות. כשהבעל הודה באלימות נאלצתי להרשיע אותו, אף שהבסיס לתלונה נבע מפרובוקצ
WANT TO KNOW WHO REALLY RULES THE STATE OF ISRAEL? GO TO
THE SCHLAFF AFFAIR
Powered by Nakim Israeli Citizens © People of Israel 2005, 2021
מועצה אזורית תמר
הר עמשא
הר עמשא
אורי מילשטיין
הר עמשא
Powered by
phpBB
© 2001, 2005 phpBB Group