עמוד ראשי
עדכונים
חיפוש
RSS
מי אנחנו
בלוגים
אינדקס
הצטרפות
בקרה על החדשות
התחבר
חדשות הבלוגים
משחקים - Games
תרומות
מי אנחנו
שו''ת
אינדקס הפורומים
->
פורום נפגעי שחיתות מערכת המשפט
פרסם תגובה
שם משתמש
נושא
גוף ההודעה
סמיילים
ראה עוד סמיילים
Font Color:
ברירת מחדל
אדום כהה
אדום
כתום
חום
צהוב
ירוק
זית
תכלת
כחול
כחול כהה
סגול כהה
סגול
לבן
שחור
Font Size:
Font Size
קטנטן
קטן
רגיל
גדול
ענק
Align:
Align
Left
Center
Right
סגור תגים
Options
HTML
דולק
BBCode
דולק
סמיילים
דולקים
כבה HTML בהודעה זו
כבה BBCode בהודעה זו
כבה סמיילים בהודעה זו
Add an Attachment
If you do not want to add an Attachment to your Post, please leave the Fields blank
Allowed Extensions and Sizes
Filename
File Comment
כל הזמנים הם GMT + 2 שעות
קפוץ אל:
בחר פורום
שחיתות ומערכת השלטון בישראל
----------------
הודעות של נקים
שאלות ותשובות ל-נקים
קורונה-קוביד19
אנשי ציבור שתמכו בחיסונים הסתרת מידע ופגיעה בחופש הפרט במעשים או בשתיקה בקורונה
נפגעים מחיסון הקורונה
פורום חופשי בעניין שחיתות ציבורית
התנהלות הסוכנות היהודית ומפא'י בשואה
מדור חדשות, כתבות דעות ומאמרים בנושא חדשות פוליטיקה ושחיתות
פורום נפגעי שחיתות מערכת המשפט
אינדקס השופטים
גירושין,משמורת ילדים והתנהלות שרותי הרווחה בישראל-כי ילדים נולדים לשני הורים
ביקורת על העיתונות בישראל
ביקורת על השב''כ שרות הביטחון הכללי
נפגעי הטרור
בוגדים בשרות המדינה
פורומים ייעודים על פרשיות שחיתות
----------------
פרשת סיריל קרן/מרטין שלאף
פרשת חיים רמון ומינוי בייניש לעליון
הנשיא משה קצב ופרשת ההטרדה המינית
פרשת חטיפת ילדי תימן וקבוצת הרב עוזי משולם
רצח רבין,המחדלים המשפטיים בפרשת חקירת רצח יצחק רבין
הקיבוץ `בהתהוות` הר עמשא
פרשת אלוף משנה אלחנן טננבוים (טננבאום)
פרשת טלנסקי ופרשיות שחיתות של אהוד אולמרט
פרשת ילדי הגזזת
פרשת היעלמותו של איש המוסד בן אלון זייגר
פורומים חופשים לכל נושא ועניין
----------------
פורום חופש הביטוי לנושאים שונים
סרטונים וסרטים Youtube-יוטיוב ואחרים
Israel Reality
----------------
Eish-Eretz Israel Shelanu
Corruption - The Israeli Connection
La Réalité israélienne
סיקור נושא
מחבר
הודעה
קימקא
פורסם: שלישי 26.09.06 12:46
נושא ההודעה: מדינת ישראל נגד הרב אליצור סגל–אישום מטופש על העלבת עובד ציב
מדינת ישראל נגד הרב אליצור סגל – אישום מטופש על העלבת עובד ציבור
קימקא, שמחה ניר, עו"ד 25.09.2006 19:53
האם זו "תפירת תיק" פוליטית, מתוזמרת בין המשטרה לבין בית המשפט העליון, או פרטאצ` משטרתי מצוי, נוסח "ספינת הדגל טובעת"?
מדינת ישראל נגד הרב אליצור סגל –
אישום מטופש על "העלבת עובד ציבור"
דברים קשים של אליצור סגל על הרב הצבאי הראשי, דברים המבוססים על עובדות-אמת, עם פרשנות קשה, "מרגיזה ומעצבנת".
מה עם חופש הביטוי, והאם זו "תפירת תיק" פוליטית, מתוזמרת בין המשטרה לבין בית המשפט העליון, או פרטאצ` משטרתי מצוי, נוסח "ספינת הדגל טובעת"?
האישום
הרב אליצור סגל פירסם באתר אינטרנט את הדברים האלה:
הרבצ"ר מטעם
נכתב ע"י אליצור סגל
טו טבת התשסה 27.12.2004
במזרח אירופה, במיוחד ברוסיה הצארית, היתה תופעה של רבנים מטעם או מטע"מ - ראשי תיבות של מטעם מלכות. רבנים אלו מונו על ידי השלטונות כנציגיהם כלפי היהודים.
בקהילות ישראל התרוצצו שתי גישות כלפי רבנים אלו.
האחת, השתדלות למנות לתפקיד אנשים שאדרת הרבנות הולמתם. דוגמא לאישיות כזו היה הרב יעקב מזא"ה ממוסקבה. לפעמים התמנו אישים שאמנם לא היו רבנים אבל כיבדו את המשרה – למשל הסופר שלום עליכם היה רב מטעם בכמה קהילות.
אבל, רוב הקהילות השתדלו למנות לתפקיד אנשים הרחוקים מרחק רב ככל האפשר מכל דמות רבנית או סתם דמות אנושית מעוררת כבוד.
מסופר שפעם בא שר הפלך הרוסי לבקר אצל הרב מטעם בקהילה ומצא אותו מתגולל בקיאו שיכור כלוט. לאחר זמן פגש את אחד מראשי הקהילה ואמר לו כך נראה הרב שלכם? השיב לו: כך נראה הרב שלכם הרב שלנו הוא אחר.
במשך שנים רבות היתה תקוה שהרבנות הצבאית לא תהיה רבנות מטעם אלא רבנות אמיתית. הרב שלמה גורן זצ"ל הוביל תהליך של רבנות ארץ ישראלית עצמאית וזקופת קומה. אבל בימים אלו נסגר הגולל על רבנות זו והיא הופכת להיות רבנות מטע"מ במובן הגרוע ביותר האפשרי.
נתחיל למנות את הארועים החמורים אשר הובילו את הרבנות הצבאית מטעם אל השפל הנוכחי.
ראשית, מאז תחילת הלחימה צה"ל מסכן את חייליו כדי להמנע מפגיעה באוכלוסית האויב. התנהגות זו לא רק שהיא אנטי הלכתית אלא גם אנטי אנשית – שום צבא בעולם לא נהג ולא נוהג כך. החל מבעלות הברית באירופה ועד ארה"ב בעיראק – כפי שמסביר בעל העיקרית שתפקידו של מנהיג להיות רחמן לעמו ואכזרי לאויביו מנהיג הנוהג להפך נכשל במה שהוא קורא "האומנות המלכי" ונפסל לתפקידו. לכן שאול נפסל למלך כי נכשל באומנות המלכי – חס על עמלק מאויביו ולא חס על העיר נוב מישראל. לעומת זאת דוד חס על ישראל והיה אכזרי לאויבי ישראל לכן למרות ששאול היה צדיק מדוד נפסל שאול למלך.
בעיר קודשנו ג`נין נפלו שלושה עשר מחיילינו בגלל התנהגות מחפירה וקודם לכן נפלו ששה מחיילינו בקבר יוסף לאור אותה תפיסה.
מי אם לא הרב הצבאי הראשי היה אמור להוציא פסק הלכה חתוך וברור שיגיע לכל חייל וחייל ולכל קצין וקצין המחייב אותו להגן קודם כל על חיי חבריו הלוחמים לפני חיי האויב?
אבל הרב הצבאי הראשי שתק ושתיקתו רועמת יותר מאלף רמקולים.
הרב הצבאי הראשי שותף לרצח - איסור יהרג ואל יעבור.
שנית, מאז קום המדינה משרתות חיילות בצבא. אבל, עד לפני כחמש שנים לא היה הבדל מהותי בין שרות הבנות בצבא לבין התפקידים שמלאו בשוק האזרחי. לכן ניתן היה לחיות עם הענין הזה בקצת לבטים. אבל לפני חמש שנים החל שינוי כאשר שרות הבנות הפך להיות צמוד לשרות הגברים. דבר המביא מידי יום לסטואציות של איסורי עריות החמורים ביותר.
מי אם לא הרב הצבאי הראשי היה אמור להוציא פסק הלכה ברור וחד משמעי האוסר בכל תוקף על יצירת מצב זה והאוסר על כל חייל וקצין לשתף פעולה עם מצב כזה?
אבל הרב הצבאי שתק ושתיקתו רועמת יותר מאלף רמקולים.
הרב הצבאי הראשי שותף לגילוי עריות - איסור יהרג ואל יעבור.
שלישית, חילול שבת. בכל יחידות צה"ל כיום מחללים שבת שלא לצרכים מבצעיים על ימין ועל שמאל. השבת מזולזלת לגמרי במחנות צה"ל. אבל, בפינוי חוות גלעד נשברו כל הקודים כאשר אילצו חיילים שומרי מצות לחלל שבת ללא שום סיבה ללא שום צורך.
מי אם לא הרב הצבאי הראשי היה אמור להוציא פסק הלכה חד משמעי שיאסור בתכלית מעשים כאלה? מי אם לא הרב הצבאי הראשי היה אמור למצות את הדין עם העבריינים?
אבל הרב הצבאי הראשי שתק, ושתיקתו רועמת יותר מאלף רמקולים.
הרב הצבאי הראשי שותף לחילול שבת שהוא איסור סקילה.
רביעית, כשעלתה תוכנית ההתנתקות לאויר. תוכנית הכרוכה בהריסת ישוב הארץ בהגלית אלפי יהודים.
מי אם לא הרב הצבאי הראשי היה אמור להוציא פסק הלכה חד משמעי האוסר על כל חייל קצין או אזרח לקחת חלק בתוכנית מתועבת זו?
אבל הרב הצבאי אינו שותק אלא מגבה את התוכנית המתועבת מעל כל במה.
הרב הצבאי הראשי שותף לביטול מצות ישוב הארץ השקולה ככל התורה כולה.
חמישית, לכולנו ידוע מה המצב האמיתי בסיסי צה"ל. לכולנו ידוע באיזה רמה נשמרת שם הכשרות באיזה רמה מקיימים שם מצות.
מי אם לא הרב הצבאי הראשי היה אמור להפסיק את השערוריה הזו.
אבל הרב הראשי הצבאי שותק, ושתיקתו רועמת יותר מאלף רמקולים.
הרב הצבאי הראשי שותף להאכלת מאות אלפי יהודים באיסורי דאוריתא.
נסכם אם כן את קוי דמותו של הרב הצבאי הראשי –
מסייע לרצח – איסור יהרג ואל יעבור.
מסייע לגילוי עריות – איסור יהרג ואל יעבור.
מסייע לחילול שבת – איסור סקילה.
מסייע לביטול מצות ישוב הארץ - השקולה ככל התורה כולה.
די בזה ואין צורך להשלים את דמותו.
כאשר מרן הראי"ה היה בלונדון במלחמת העולם הראשונה הגיעה אליו ידיעה דחופה בערב יום הכיפורים – כמה יהודים נתיני רוסיה נאסרו ועמדים להיות מגורשים חזרה לרוסיה הצארית.
הרב ביקש מיד פגישה אישית עם הרב הראשי לבריטניה והקיסרות. הרב ההוא חשב שהראי"ה מבקש את ברכתו בערב היום הקדוש יום הכיפורים וקבלו מיד. אבל הראי"ב ביקש ממנו להתערב כדי לבטל את גרושם של היהודים שנתפסו. אבל הרב הראשי סרב להתערב בנושא שטופל בידי בית המשפט המלכותי. הטונים בפגישה עלו אבל הרב הראשי עמד על דעתו. בסוף לקראת כניסת הצום נתן הרב הרשמי את ידו לראי"ה וברכו כדי לסמן שהביקור נגמר. הראי"ה סרב ללחוץ את ידו שנשארה תלויה באויר. ואמר לו: שער הגמרא יש לו ערך רק אם הוא מחובר לגמרא. רבנות רשמית טובה היא רק כאשר היא קשורה לגדולי ישראל. אבל שער יפה וממורק בלי הגמרא עצמה הוא חסר ערך והפנה לו את גבו.
שעות ספורות אחר כך כאשר כבר נכנס יום הכיפורים היתה התקפה אוירית גרמנית על הנמל ועל אוניות הגרוש וגרוש היהודים בוטל.
הלואי והרבנות הצבאית היתה לפחות שער יפה של גמרא – אבל גם את זה היא איבדה ממזמן. היא במקרה הטוב ביותר דף שער שנתלש מרצונו ונכנס לביוב מרצונו.
על הפרסום הזה הועמד כותבו, אליצור סגל, למשפט פלילי, על העלבת עובד ציבור.
זה כתב-האישום:
.
אני לא רוצה להיכנס לשאלה אם יש כאן "תפירת תיק" כנגד המתנגדים לאג`נדה הפוליטית של אהרן ברק, דורית ביניש וחבריהם, משום שמשטרת ישראל מטומטמת דיה כדי לעשות את זה גם בלי מניעים פוליטיים.
ראו, למשל, את ספינת הדגל הטובעת: משטרת ישראל מגישה אישום על נהיגה במהירות 178 קמ"ש בדרך עירונית בה מותרת נהיגה במהירות של 50 קמ"ש בלבד. ראש לשכת התביעות, המסתמך על התצלום שהופק על ידי המולטנובה (שעליו, כידוע, נאמר כי "עם התצלום אי אפשר להתווכח"), מכריז נשבור לו את העצמות, ובלשונו הרשמית: "לא לעשות שום עיסקת-טיעון!", אבל בסופו-של-דבר מכריז על נסיגה חד-צדדית, בזנב מקופל בין הרגליים.
לדעתי הסבירות של הטימטום המשטרתי היא גבוהה מהסבירות של קונספירציה מתוחכמת בין תובע משטרתי זה או אחר, לבין דורית ביניש, אבל מי יודע.
אני גם לא נזקק לשאלה, עליה מסתמך ידידי אריק באך, אם ישנם עקרונות הגוברים על החוק החרוט, כי לעת הזאת אני יכול להסתדר טוב מאוד עם החוק עצמו.
הפרסום האמור מתבסס על עובדות אמת אשר, למעשה, אין החולק עליהן.
כך, למשל, אין החולק על כך שלפני כך-וכך שנים "החל שינוי כאשר שרות הבנות הפך להיות שצמוד לשרות הגברים".
יש,כמובן, מחלוקת אם יש בכך "דבר המביא מידי יום לסטואציות של איסורי עריות החמורים ביותר", ואם הדבר אכן רצוי, אם לאו, ובוודאי שיכולה להיות מחלוקת אם הרב הצבאי הראשי היה "אמור להוציא פסק הלכה ברור וחד משמעי האוסר בכל תוקף על יצירת מצב זה והאוסר על כל חייל וקצין לשתף פעולה עם מצב כזה".
יש לי ספק רב אם צודק הכותב במסקנתו כי בהימנעותו מלהוציא פסק-הלכה כזה "הרב הצבאי הראשי שותף לגילוי עריות – איסור יהרג ואל יעבור".
לדעתי הרבצ"ר צריך להיזהר מאוד במתן פסקי-הלכה אשר יכולים להתפרש ככפייה דתית על חיילים אשר אינם חפצים בה. הוא אמור להטות אוזן קשבת לתלונותיהם של חיילים וחיילות אשר השירות הצבאי כופה עליהם דברים המנוגדים לאמונתם הדתית, אבל מכאן ועד לפסק-הלכה "האוסר על כל חייל וקצין לשתף פעולה עם מצב כזה" – עוד הדרך רב.
נניח שקצינה המשרתת במשרד ראש הממשלה רוצה להצטלם חבוקה עם שר-משפטים, להתנשק אתו צרפתית, וגם לתת לו את מס` הטלפון שלה, כולל קידומת: אם הרבצ"ר ייתן פסק-הלכה כללי כזה, הוא ישים עצמו ללעג ולקלס בכל רחבי הצבא, וייתכן שזה יהיה המסמר האחרון לקראת ביטולה של הרבנות הצבאית.
אבל גם אם הוא טועה, פרשנותו של סגל לעובדות האמורות היא פרשנות לגיטימית.
האם פרשנות לגיטימית לעובדות נתונות יכולה להיות עבירה?
סעיף 288 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, זה לשונו:
288. העלבת עובד הציבור
המעליב בתנועות, במלים או במעשים, עובד הציבור, או דיין או פקיד של בית דין דתי או חבר ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו – מאסר ששה חדשים.
לפי לשונו של הסעיף צריך להוכיח כי עובד-הציבור אכן נעלב, בפועל, ואני לא יודע אם כך הווה, אבל גם אם נעלב – אני לא סבור שעקרון "הגולגולת הדקה" אמור לחול בנושא הזה, וחופש הביטוי צריך לגבור על העיקרון הזה.
נניח שפלוני מעיר לעובד-הציבור על איחוריו לעבודה. יכול להיות שעובד-הציבור המסויים הזה הוא עד כדי כך רגיש, שהוא נעלב מהערה כזאת ... אז מה? האם חייב אדם המותח ביקורת על עובד הציבור לערוך תחקירים על רגישותו של זה, ולהתאים לה את ביקורתו על עובד-הציבור?
עברתי אחד-לאחד על הפרטים אותם מייחס סגל לרבצ"ר: הכל פרשנות לגיטימית לעובדות הידועות, ואם הרבצ"ר אכן "נעלב" מהביקורת הזאת – אין לו מקום בשירות הציבורי.
מה צפוי לנאשם?
האם, לאור אווילותו של האישום, מובטח לו, לנאשם, הזיכוי?
לא בטוח. מי שמכיר את המאמר על אתיקה, דמגוגיה וסתימת-פיות, לא יופתע אם הכרעת-הדין תהיה, "כמו כל דבר בצבא", בת שלושה חלקים:
החלק האחד – הרצאה ארוכה כאורך הגלות, רצופה אסמכתאות אין-ספור על חופש הביטוי במדינתנו הדמוקרטית, ובקיצור: תיזה משפטית אשר הכל יסכימו עליה, אבל ... (אל ה"אבל" הזה נגיע מיד).
החלק השני – העתק מהחלק העובדתי של כתב-האישום, שהוא העתק חלקי מהפרסום עצמו, כך:
"לפי כתב האישום הנאשם, במאמר שפירסם באינטרנט, פירסם את הדברים האלה:
`הרב הצבאי הראשי שותף לרצח - איסור יהרג ואל יעבור`;
`הרב הצבאי הראשי שותף לגילוי עריות – איסור יהרג ואל יעבור`;
`הרב הצבאי הראשי שותף לחילול שבת שהוא איסור סקילה`;
`הרב הצבאי הראשי שותף לביטול מצות ישוב הארץ השקולה ככל התורה כולה`;
`הרב הצבאי הראשי שותף להאכלת מאות אלפי יהודים באיסורי דאוריתא`.
"בחלק המסכם של המאמר חוזר הנאשם ומסכם את דבריו, כדלקמן:
`נסכם אם כן את קוי דמותו של הרב הצבאי הראשי –
`מסייע לרצח – איסור יהרג ואל יעבור.
`מסייע לגילוי עריות – איסור יהרג ואל יעבור.
`מסייע לחילול שבת – איסור סקילה.
`מסייע לביטול מצות ישוב הארץ - השקולה ככל התורה כולה.
`די בזה ואין צורך להשלים את דמותו`".
החלק השלשי – סיכום כהאי לישנא:
"הנאשם אינו חולק על כך שפירסם את המאמר, אבל טוען כי דבריו חוסים בצילו של חופש הביטוי.
"לא נוכל לקבל את עמדתו של הנאשם.
"חופש הביטוי הוא אכן ערך מקודש בחברתנו, כבכל חברה דמוקרטית, אבל בתנאי ש..., ובתנאי ש..., ובתנאי ש... (וגם כאן הרצאה ארוכה-כאורך-הגלות. רצופה גם היא באסמכתאות אין-ספור – וגם כאן תיזה משפטית אשר הכל יסכימו עליה, אבל ... (ואל ה"אבל" הזה, כאמור, נגיע מיד)).
"לפיכך אני מרשיע את הנאשם".
מה לא יהיה בהכרעת הדין?
לא יהיה בה הקשר הדברים מהם הוצאו המשפטים המצוטטים, ולא יהיה בה פירוט ראוי של טענות ההגנה, והתייחסות לכל טענה בנפרד. זה ה"אבל" אותו הזכרנו לעיל, פעמיים.
ואת זה גדרנו כ"שימוש מניפולטיבי בעובדות-אמת ובעקרונות נכונים": מטמטמים אותנו בעיקרון אחד נכון (חופש הביטוי הוא ערך עליון) ובעקרון נכון נוסף (גם לחופש הביטוי ישנם סייגים) וביניהם עובדות נכונות (הציטוט אמנם סלקטיבי, אבל הקטעים הנבחרים הם נכונים ומדוייקים) וכאשר אנחנו כבר "מבושלים כהלכה" – מנחיתים עלינו את המסקנה הסופית (הרשעת הנאשם) כאשר אנחנו אפילו לא יודעים מאיפה זה נחת עלינו.
ומה עושים אם אחרי ה"ניפוח" לא נראה מספיק, והכרעת הדין נראית "שדופה" וחסרה? מתחילים להלעיט אותנו בים של עובדות לא-רלוואנטיות (כגון מקצועו של הנאשם, צבע שרוכי הנעליים של אשתו, וכו`), כך שאנחנו מקבלים "פסק דין מפורט ומנומק"...
ואת זאת הגדרנו כ"הנמקת ישרא-בלוף".
ואם אכן תתגשם התחזית הזאת יהיה גם יהיה בסיס לחשד בדבר "תפירת תיק" מתוזמרת בין הפוליטיקאים לבין מערכת המשפט.
הערת אגב
הפרסום הזה, שבגינו הועמד אליצור סגל לדין, עדיין נמצא במקומו המקורי, והמשטרה, כנראה, לא נקפה אצבע כדי להוריד אותו מהרשת.
מזה נראה שהמשטרה לא באה להגן על כבוד החוק, או על כבודו של הרבצ"ר, אלא על אינטרסים סמויים.
ואולי לא כל כך סמויים.
ופטור בלא-כלום אי אפשר
את אליצור סגל לא היה צריך להעמיד לדין על העלבת עובד-הציבור.
אבל אני הייתי משפד אותו לפחות על שני אלה:
האחד – על חילול כבודה שלך השפה העברית (מה זה "ממזמן"? מורשת יצחק רבין?!);
והשני – על חילול כבודן של בנות ישראל: מדוע הוא מעמיד זה-מול-זה את "שרות הבנות" מול "שרות הגברים"? מדוע לא "שרות הבנות" מול "שרות הבנים", או "שרות הנשים" מול "שרות הגברים"?!
http://www.quimka.net/a.php?c=quimka&a=762&rc=quimka
גלובל ריפורט-`
פורסם: שני 25.09.06 8:39
נושא ההודעה: הקורבן התורן של הטרור המשפטי: אליצור סגל
הקורבן התורן של הטרור המשפטי: אליצור סגל
פרשת רמון: הצטרפו למחאת ה"נקימניקים", מזוז בייניש אולמרט תתפטרו, הוכיחו את חפותכם מחוץ למערכת המשפט
http://www.nakim.org/israel-forums/viewtopic.php?t=757
היאח"ה הופך לזרועו הארוכה של אולמרט לדיכוי מתנגדים פוליטים, אחרי רמון והלמו מגיע תורו של רב תמים. פוליטיקאי, עיתונאי ועתה איש דת, מזכיר לכם משהו?
מתוך הכתבה:
תחילה לקחו את הקומוניסטים, אבל לי לא היה איכפת, כי לא הייתי קומוניסט.
מייד לקחו את הפועלים, אבל לי לא היה איכפת, כי גם פועל לא הייתי.
בהמשך עצרו את אנשי האיגוד המקצועי, אבל לי לא היה איכפת, כי אינני איש איגוד מקצועי.
אחר כך כלאו כמה כמרים, אבל מכיוון שאינני דתי, גם כן לא היה איכפת לי.
עכשיו לוקחים אותי, אבל עכשיו כבר מאוחר...
עוד מקרה סיכול משפטי ממוקד למי שהעז לקדם מצע פוליטי שונה מהמצע הפוליטי של בית המשפט העליון
אריק באך 25.09.2006 5:44
הקורבן התורן של הטרור המשפטי: אליצור סגל
הנה לנו עוד דוגמא של כתב אישום מקומם על רקע רדיפה פוליטית, טרור משפטי ואפלייה צורמת עד כדי הפרת אמונים של ממש בשימוש הסלקטיבי בחוק הפלילי
"הביקורת - מבחן הדמוקרטיה" (דוד בן גוריון)
במדינת ישראל ישנו סעיף בחוק העונשין (288) - "העלבת עובד ציבור".
אבל גם במדינת ישראל כמו בכל מדינה אחרת, ישנן זכויות-על של כל אזרח, העומדים באופן טבעי מעל לכל החוקים הפשוטים של הכנסת, וזו חובה ולא רק זכות של כל אדם לכבד את חוקי העל, לעמוד על זכויותיו אלה גם כשהם עומדים בסתירה לחוקים.
במשפטי נירנברג קיבלה הקהילייה הבינלאומית גושפנקה משפטית כלל-עולמית המאפשרת לכל אזרח להפר את חוקי מדינתו כאשר הם נוגדים ערכי יסוד.
אחד מזכויות יסוד טבעיים של כל אזרח, הוא הזכות לביקורת חופשית, כשאין אף עובד ציבור החסין מפניה, גם אם החוק טוען אחרת. ובמיוחד -אך לא רק- ביקורת עיתונאית.
וביקורת, מה לעשות, מעליבה. במיוחד כשהיא כתובה שחור על גבי עיתון.
"עקרון החופש הוא לא שתדבר מה שרצוי לי, אלא מה שרצוי לך" (רוזה לוכסמבורג)
אין כמעט עיתונאי שלא מכבד את עצמו במדינת ישראל, שלא ביצע את העבירה של "העלבת עובד ציבור". אם הוא נאמן לתפקידו העיתונאי - הוא חייב להעביר ביקורת קשה ונוקבת ואמיתית וללא שום הנחות ומריחות - וזו חובתו ולא רק זכותו של כל עיתונאי ופובליציסט להפר את אותו סעיף "העלבת עובד ציבור" הזה, בזכות העיקרון העומד הרבה מעל אותו חוק עונשין ותכליתו.
ולכן יש את חוק העונשין, שהוא התורה שבכתב, ויש את הפרקטיקה: נושאים שבהם הציבור כולו כולל היועץ המשפטי לממשלה והמשטרה והפרקליטות מחליטים שדברי המחוקק אידיוטיים ומותר להפר את החוק למרות מה שכתוב בו.
1. היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז עצמו הודה בראיון עימו שהוא שם קצוץ על המחוקק ולא מקיים את חובות תפקידו נגד העיתונאים המפירים בוקר וערב את הסעיף בחוק האוסר פרסומי סוביודיצה.
2. העיתונים כולם לא היססו לפרסם בעמוד הראשון של כל יום מחירים של דולר שחור כשהיה אסור למכור ולקנות, אבל כולם ידעו שלרכוש אפשר חופשי חופשי מול תחנת משטרת מרחב ירקון (לילנבלום) והשופט שטרוזמן החזיר לחלפן כסף שהחרימו ממנו בזעם בגלל שבכל יום בדרכו לבית המשפט היו מתנפלים עליו ואפילו על שוטרים שעברו בסביבה מלא חלפנים חופשי חופשי - "מוכר? קונה?"
3. אין שופט במדינת ישראל שלא ביצע עבירה על הוראת החוק החסד"פ, המחייבת לקיים דיון משפטי "מיום ליום עד גמירא" (עבירת הפרת חובה חקוקה שעונשה חמש שנות מאסר, ואין בכל מערכת המשפט בישראל אפילו שופט אחד שאין לו עבר פלילי עשיר בגין הפרת חובה חקוקה זו)
4. כולם יודעים שבישראל יש איסור על סרסרות לזנות וניהול בתי זונות ופרסום בתי זונות - אבל הרבה יותר מפורסם והרבה יותר קל להשיג בישראל זונה ובית זונות מאשר לקבל ניתוח דחוף או רופא מומחה.
5. זו גם פרקטיקהמשפטית מקובלת, שאף אחד לא מעמיד לדין שוטרים המוסרים עדויות שקר בבתי המשפט נגד נאשמים, גם לא כנגד חוקרי משטרה הבודים זכרונות דברים כביכול מפי הנאשם ומגישים את הראיה המזוייפת לבית המשפט, וגם לא מעמידים לדין פרקליטים מפרקליטות המדינה המצהירים הצהרות כוזבות ביודעין לבתי המשפט כולל העליון, ומשבשים בכך מהלכי משפט. הרי מרבית השפטים בישראל היו בעבר גם הפם פרקליטים אז מה ילינו על אחרים שעשו מה שאותם קידם?
והדוגמאות להפרות חוק המקובלות בציבור הן עוד רבות וידועות. בישראל כולם יודעים שהחוק הוא המלצה, ואיש הישר בעיניו יעשה.
ברפובליקת הבננות המזרח תיכונית שלנו, הפרקטיקה היא שאין איסור לעבור על החוק.
יש רק איסור להיתפס או ליפול לידיים של איזה בעל מהלכים בכנופיית שלטון החוק שמה יתפור לך איזה תיק.
אין גם חינוך להקפיד לשמור על החוק. יש רק תג מחיר למי שעובר את החוק - ורוב הארוחות בחינגה הזו, הן כידוע, בחינם.
אבל אפילו במדינות שבהם מערכת המשפט מקצועית ורצינית ומתמנה ופועלת על פי החוק - בשום מדינה דמוקרטית (ואף בחלק נרחב מהדיקטטורות בעולם) לא מעמידים לדין עיתונאים ופובליציסטים לדין בגין "העלבת עובד ציבור".
גם בישראל לא - אף כי סביר להניח שכל עובד ציבור שנכנס לפה הצברי של נתן זהבי למשל, יצא ללא שום ספק נעלב עד עמקי נשמתו, וכל עובד ציבור שספג את נאצותיו של טומי לפיד - יצא ללא ספק פגוע עד עמקי נשמתו ("מה המקצוע של זהבה גלאון כולנו יודעים רק המחיר הוא תעלומה"...), וכל מי שהיה "קורבן" לתחקירים ולמאמרי המערכת הנוקבים והחריפים אשר פורסמו בכל העיתונים ללא יוצא מן הכלל נעלב, למרות היותו עובד ציבור, והדברים שכתבו ואמרו על ראשי ממשלות, שרים, מפכל"י משטרה, רמטכ"לים, שופטים, ראשי שב"כ, פקידי האוצר, עודי משרדי החינוך והרווחה, מנהלי בתי חולים, ומי לא - היו נוראיים. היו מביישים. היו פוגעים. וככל שהם היו נכונים יותר, הם היו בוטים יותר, משתלחים יותר, מזלזלים יותר, וממילא מעליבים הרבה ביותר.
מי לא כתב משהו על הנשיא קצב, שללא ספק העליב אותו עד עמקי נשמתו?
מי לא כתב משהו נגד דרעי, שללא ספק העליב אותו עד עמקי נשמתו?
מי לא כתב דברי נאצה והאשמות בגידה נגד אחמד טיבי, דראושה ובראכה? (אם כי הם דווקא יראו בזה מחמאה ולא העלבה)
מי מהעיתונאים לא הפך את הרמטכ"ל דן חלוץ לסמרטוט בגלל פרשת המניות שלו?
מי מהתחקירנים הרציניים לא עשה קציצות מהשוטרים שקרעו את נחיריו של המתנחל הכפות, או מהשופטת פרוקצ`יה שעצרה בניגוד לחוק עד אינסוף ילדה בת 15 רק משום שדעתה הפוליטית הייתה שונה מזו של השופטת ובלא שום צידוק על פי דין?
איזה פובליציסט שפוי לא כתב משהו נורא מעליב נגד אריק שרון, או אהוד אולמרט, או דורית ביניש, או אהרון ברק, או עדנה ארבל, או ניצב מזרחי, או כנגד כל יתר עובדי הציבור הבכירים ביותר החשודים בפרשיות שוחד ושחיתות - דברים שללא ספק נחשבים כשלעצמם ל"העלבת עובד ציבור" ?
טיבה של ביקורת - שהיא מעליבה. וככל שהיא נכונה יותר - היא מעליבה יותר.
ביקורת שאין בה גרעין ממשי של אמת - בכלל לא יכולה להעליב אלא רק להעלות גיחוך.
עובד ציבור מי שלא מסוגל לספוג את העלבון - שלא יעשה מעשים שמביישים אותו.
הזכות לביקורת פומבית היא יסוד היסודות של כל דמוקרטיה, והיא עומדת מעל לכל חוק בחוק העונשין.
"מי שמתיימר לקבוע מה על הציבור לדעת, עוד ינסה לקבוע עבורו גם מה עליו לחשוב" (השופט חיים ה` כהן)
אלא שכל העקרונות הדמוקרטיים הללו נקברים קבורת חמור ברגע שזה נוגע לביקורת של אזרחים סוג ז` או לפעילים פוליטיים הזוכים דרך קבע לסיכול משפטי ממוקד, מחשש שהם יכבשו את ציבור הבוחרים וידיחו את שלטון המושחתים.
הנה דוגמא נוספת של כתב אישום פולטי, אשר הוגש לבית המשפט כנגד עורך אתר האינטרנט של מפלגת "מנהיגות יהודית" אליצור סגל, על ביקורת שהוא העביר נגד הרב הצבאי תא"ל ישראל וייס.
כדי להבין את הרקע יש לזכור כי אותו רב ראשי ישראל וייס גורר אחריו שורה של הסתבכויות קשות כולל שחיתויות ואי סדרים - ובעיקר הפרה בוטה של ההלכה עליה הוא מופקד בעצם לשמור בצה"ל.
ההפרה הבוטה והנפשעת ביותר שלו הייתה, כשהוא הורה לפקודיו לצלם אותו מחוייך על רקע הקברים שהוא הכשיר את פינויים מגוש קטיף - תמונות שמצאו את דרכם לתקשורת ופגעו עמוקות במשפחות החללים. צילומים אלה גררו ביקורות קשות ביותר בציבור הדתי. הוגשה נגדו תלונה פלילית אך הפרקליט הצבאי הראשי כתב שהוא לא מעמיד אותו לדין כי הצילומים נעשו רק מחוץ לבית העלמין ולא בתוך השטח הצבאי. ("הפרקליט הצבאי הראשי וראש אכ"א לא מצאו כי יש בתמונה זו, אשר צולמה לבקשת הרב הצבאי הראשי, משום פגיעה בכבוד המת. לפיכך, ומכיוון שלא היתה הוראה האוסרת על עריכת צילומים מחוץ לבית העלמין, הוחלט שלא לנקוט בצעדים כלשהם כנגד הרב הצבאי הראשי" נאמר על ידי צה"ל).
התמונה הבאה מלמדת שהמערכת המשפטית הצבאית טיהרה אותו מכתב האישום בנימוק שיקרי וכי הצילומים של אותו "רב צבאי ראשי" נעשו גם בתוככי השטח הצבאי של בית העלמין:
בעקבות האירוע הטראומטי הזה, כתב עו"ד מינצר מהפורום המשפטי למען ארץ-ישראל, המייצג את המשפחות השכולות לקצין הבודק שמונה מטעם צה"ל לחקור את עצמו, כך: "קשה להבין מה המקום לסעודת המצווה ולאווירת "חג הפורים", שנעשתה תוך כדי הוצאת הנפטרים מקבריהם, כאשר באותו זמן ממש קורעים בני המשפחות קריעה בבגדם לאחר שהתבשרו על עקירת הקבר ויושבים שבעה בשנית על מותו. "חרדת הדין", כהגדרתו של הרב הצבאי באוזננו, כשסירב לבקשת בני משפחה שהתחננו להיות נוכחות בעקירת הקברים, בודאי לא היתה שם".
כתב עיתון הצופה חגי הוברמן כתב אז מאמר (26.12.05) בו האשים את אנשי הרבנות הצבאית הראשית ואת הרב וייס בכך שהשתתפו ב"ארוחת שחיתות בערב שאחרי עקירת הקברים", כשהם "זחוחי דעת ומפזרי אושר לכל עבר, בשירה נלהבת בקולי קולות עם חיוכים מאוזן לאוזן". עוד הוסיף הכתב, כי "אנשי הרבנות הצבאית הראשית הם הזיבורית של החברה הישראלית, הפסולת של כוח האדם בצה"ל". אל הרב וייס התייחס הכתב כאל "דומן אנושי", ושאל את קוראיו אם הרב הצבאי היה מפגין את אותה "חייכנות מרוממת", אם קיברה של בתו האהובה היה נעקר ממקומו.
כמובן שכתב עיתון הצופה לא הועמד לדין על הביקורת המעליבה הזו, משום ששיקולי ההעמדה לדין הם שיקולים פוליטיים זרים ופסולים: אליצור סגל שייך למפלגה אשר מצעה מנוגד למצע הפוליטי של מערכת המשפט ובית המשפט העליון. וזה חטאו ולא העלבת עובד הציבור כשלעצמה.זה מותר. תנסו לכתוב משהו נגד איזה ימני - מובטחת לכם חסינות טוטאלית. שמם, כבודם ואפילו חירותם היא כידוע הפקר. אפילו דמם מותר (בתקשורת היו לפחות ארבעה מאמרים שקראו להשאיר חיילים שבויים בידי החזבאללה והחמאס כי הם מתנחלים...מערכת המשפט נתנה לקיראות ההסתה הזוועתיות הללו הכשר, כמובן. המתנחלים הרי אינם שייכים לגזע הארי. על פי מערכת המשפט בישראל - עליהם חלים חוקי גזע שונים)
גם בג"צ הוגש נגדו ונגד הרמטכ"ל על המשך העסקתו (העותרים אכן זכו בהדחתו של הרב בעקבות הבג"צ)
גם טענות מפני גדולי הפוסקים של היהדות וביקורת חריפה של ממש הובעה נגדו - על שהתיר "הלכתית" חילול ופינוי קברים מגוש קטיף בעוד אפילו מדינת ישראל על כל כיבושיה מעולם לא העזה להוציא קברים מוסלמיים מתחומה. אפילו הרב אשר הסמיך אותו לרבנות כתב לו מכתב זועם הדורש ממנו להסיר את מדיו ולהפסיק להפר את ההלכה כמתחזה שהוא נותן הנחיות על פי ההלכה, שיפסיק למעשה לשתף פעולה עם אוייבי היהדות.
עובדה היא שלבסוף גם הרמטכ"ל דן חלוץ החליט להדיח אותו מכהונתו.
אז כך גם אליצור סגל, כמו כולם בברנז`ה שלו, העבירו בעיתונים שבהם הם כותבים ביקורת. הוא כתב מאמר ובו ביקר בצורה לגיטימית ומקובלת ביותר בקרב כל הפובליציסטים בכל העיתונים במדינה, ביקורת - אשר לטעמו ולשיטתו ועל פי אמות המידה של אליצור סגל (רב בהסמכתו ומומחה לתלמוד עברי ועריכת כתבי משנה) היוותה ביקורת הלכתית הרלוונטית מאוד בקהל שאותו משרת אותו רב צבאי ראשי, עובד ציבור: הקהל הדתי
התוצאה? בגלל שמערכת המשפט מחפשת כל הזדמנות כדי לחסל פעילים של מפלגות בעלי מצע פוליטי שונה מזה של ברק, ביניש וחבורתם, הגישו נגדו כתב אישום! על מה? על שמאמר הביקורת שלו (שהיה בסך הכל ציטוט מההלכה) מהווה "העלבת עובד ציבור" !!!
הנה עיניכם הרואות. מדינת ישראל 2006, ולא ברית המועצות של סטאלין:
"מבחן האמת של זכות איננו ברגעים שבהם מתנהלים אירועים המבטאים סובלנות והבנה.
קיומה של זכות עומד במבחן ברגעים מעצבנים ומרגיזים, במקום בו אין אהדה לטוען לזכות פלונית ולהשקפותיו" (מאיר שמגר)
"מתן האפשרות וההזדמנות להשמיע ביקורת על פועלם של השלטון ומוסדותיו הוא עיקר שאין בלעדיו לקיום משטר דמוקרטי תקין. לא אחת נתקל האזרח באטימות, בהתנשאות גבאית ואף בגרוע מזה. קיומה של ביקורת יעילה וחופשית על רשויות הציבור הוא שירות חיוני לשם תיקון המעוות" (מאיר שמגר).
"לא נשתמש באיסור על מנת לדכא את מבקרינו. מה שמוטל כאן על כף המאזניים חשוב יותר מכבודנו - וזו זכותו של כל אזרח להגיב תגובה הוגנת, ואפילו בוטה, על כל נושא שיש בו עניין ציבורי" (הלורד דנינג).
באופן טבעי, ביקורת חשבונאית כתובה בשפה שרק חשבונאים יבינו, וביקורת בענייני הנדסת בניין כתובים בלשון המבוססת על חוקי ההנדסה שזר לא יבינם, וביקורת רפואית תתבסס על תורה הסתומה לכל מי שלא בקיא ברזיה, וכך גם ביקורת בענייני הלכה ויהדות.
מה שחשוב הוא שגם אנשים אשר אינם מבינים את ביקורתו של אליצור סגל, וגם אנשים שלא מסכימים לעמדתו הפוליטית המהווה רקע לכל ביקורתו יזכרו את כל אתם מליונים אשר ניספו כשהם שתקו כאשר רדפו אחרים ובסוף זה הגיע גם אליהם. ובלשונו האלמותית של ברטולד ברכט:
תחילה לקחו את הקומוניסטים, אבל לי לא היה איכפת, כי לא הייתי קומוניסט.
מייד לקחו את הפועלים, אבל לי לא היה איכפת, כי גם פועל לא הייתי.
בהמשך עצרו את אנשי האיגוד המקצועי, אבל לי לא היה איכפת, כי אינני איש איגוד מקצועי.
אחר כך כלאו כמה כמרים, אבל מכיוון שאינני דתי, גם כן לא היה איכפת לי.
עכשיו לוקחים אותי, אבל עכשיו כבר מאוחר...
http://www.global-report.net/a.php?c=gg&a=11691000
WANT TO KNOW WHO REALLY RULES THE STATE OF ISRAEL? GO TO
THE SCHLAFF AFFAIR
Powered by Nakim Israeli Citizens © People of Israel 2005, 2021
מועצה אזורית תמר
הר עמשא
הר עמשא
אורי מילשטיין
הר עמשא
Powered by
phpBB
© 2001, 2005 phpBB Group