עמוד ראשי
עדכונים
חיפוש
RSS
מי אנחנו
בלוגים
אינדקס
הצטרפות
בקרה על החדשות
התחבר
חדשות הבלוגים
משחקים - Games
תרומות
מי אנחנו
שו''ת
אינדקס הפורומים
->
פורום נפגעי שחיתות מערכת המשפט
פרסם תגובה
שם משתמש
נושא
גוף ההודעה
סמיילים
ראה עוד סמיילים
Font Color:
ברירת מחדל
אדום כהה
אדום
כתום
חום
צהוב
ירוק
זית
תכלת
כחול
כחול כהה
סגול כהה
סגול
לבן
שחור
Font Size:
Font Size
קטנטן
קטן
רגיל
גדול
ענק
Align:
Align
Left
Center
Right
סגור תגים
Options
HTML
דולק
BBCode
דולק
סמיילים
דולקים
כבה HTML בהודעה זו
כבה BBCode בהודעה זו
כבה סמיילים בהודעה זו
Add an Attachment
If you do not want to add an Attachment to your Post, please leave the Fields blank
Allowed Extensions and Sizes
Filename
File Comment
כל הזמנים הם GMT + 2 שעות
קפוץ אל:
בחר פורום
שחיתות ומערכת השלטון בישראל
----------------
הודעות של נקים
שאלות ותשובות ל-נקים
קורונה-קוביד19
אנשי ציבור שתמכו בחיסונים הסתרת מידע ופגיעה בחופש הפרט במעשים או בשתיקה בקורונה
נפגעים מחיסון הקורונה
פורום חופשי בעניין שחיתות ציבורית
התנהלות הסוכנות היהודית ומפא'י בשואה
מדור חדשות, כתבות דעות ומאמרים בנושא חדשות פוליטיקה ושחיתות
פורום נפגעי שחיתות מערכת המשפט
אינדקס השופטים
גירושין,משמורת ילדים והתנהלות שרותי הרווחה בישראל-כי ילדים נולדים לשני הורים
ביקורת על העיתונות בישראל
ביקורת על השב''כ שרות הביטחון הכללי
נפגעי הטרור
בוגדים בשרות המדינה
פורומים ייעודים על פרשיות שחיתות
----------------
פרשת סיריל קרן/מרטין שלאף
פרשת חיים רמון ומינוי בייניש לעליון
הנשיא משה קצב ופרשת ההטרדה המינית
פרשת חטיפת ילדי תימן וקבוצת הרב עוזי משולם
רצח רבין,המחדלים המשפטיים בפרשת חקירת רצח יצחק רבין
הקיבוץ `בהתהוות` הר עמשא
פרשת אלוף משנה אלחנן טננבוים (טננבאום)
פרשת טלנסקי ופרשיות שחיתות של אהוד אולמרט
פרשת ילדי הגזזת
פרשת היעלמותו של איש המוסד בן אלון זייגר
פורומים חופשים לכל נושא ועניין
----------------
פורום חופש הביטוי לנושאים שונים
סרטונים וסרטים Youtube-יוטיוב ואחרים
Israel Reality
----------------
Eish-Eretz Israel Shelanu
Corruption - The Israeli Connection
La Réalité israélienne
סיקור נושא
מחבר
הודעה
אורח
פורסם: שני 11.02.13 19:25
נושא ההודעה: המשך
... וינשטיין התלבט. חלפה בו המחשבה להציע להרפז מעמד של עד מדינה. אם זה יקרה, אז אנחנו רק בראשית המלודרמה. בינתיים הורה וינשטיין למשטרה הצבאית החוקרת לקיים חקירה כירורגית כדי לראות אם בפרשה הזאת נעברו עבירות על דין הצבאי. שוב הוא חטף ביקורת קשה על כך שזוהי החלטה מאחזת עיניים וחסרת תכלית. אלא שבדיונים שהתקיימו בלשכתו הסביר וינשטיין לנוכחים כי אין טעם להטיל על המשטרה חקירה שהיא לא מאמינה בה מראש, וכי אם הפצ”ר שמאמין בתיק הזה יצליח להנהיג חקירה אפקטיבית ולאסוף חומר מחשיד, המשטרה תיכנס לתמונה.
ההחלטה של היועץ לא הפיגה את המתח העצום ששורר בינו לבין שר הביטחון. “האיש הזה הוא אחד האחראים לקריסת מערכת אכיפת החוק”, אמר לאחרונה אהוד ברק לשר בממשלה על היועץ. ברק הוסיף באותה שיחה כי מה שהוא מזהה כמסע הנחות שהעניק היועץ לרמטכ”ל לשעבר, מקורו במניעים זרים, בקשרים בין וינשטיין לבין בכירים בתקשורת שנמנים לדעת ברק עם תומכיו הנלהבים של מחנה אשכנזי בקרב הבוץ: אמנון אברמוביץ’ ובן כספית. “הם חברים שלו. הם סייעו לו להיות יועץ משפטי לממשלה”, טען ברק במהלך עדותו בפני מבקר המדינה.
היחסים בין ברק לוינשטיין רעועים כבר שנים, עוד מהימים שבהם נוהל בחסותו של היועץ מרדף אחרי וירג’יניה, עוזרת הבית הבלתי־חוקית שקירצפה את הבית במגדל אקירוב ועירבבה לברק קפה עם קצת וויסקי. חודש אחרי לכידתה של וירג’יניה, נחשף ב”הארץ” כי גם בבית משפחת וינשטיין הועסק עובד זר מהודו בניגוד לחוק, עד לכניסתו של היועץ לתפקידו הממלכתי. יש לשניים משהו במשותף: הרעיות נילי פריאל ואביבה וינשטיין הן היחידות ששילמו את המחיר. “ברק הוא שלם הפחות מסך חלקיו”, נוהג וינשטיין לומר לידידיו. “וינשטיין איש חלש”, מאבחן ברק בשיחות פרטיות. לא נראה שזהו הסיבוב האחרון בהתכתשות ביניהם.
“אז מתי סוף סוף יגיע הרגע של וינשטיין למעשה מזו’רי?” נשאל אחד המשנים שלו לפני כמה שבועות. “הוא כבר הגיע. אתם שוכחים שוינשטיין עמד בלחץ אימתני של נתניהו וברק וסירב להגן על המינוי של יואב גלנט לרמטכ”ל?” אמר. אלא שיש מישהו שמחזיק סיכה בידו ומבקש לפוצץ את בלון המסיבה. השר מיכאל איתן, מי שעמד בחוד החנית במאבק להדחת גלנט מתפקידו, לאחר שנחשף לחומר רב שמקורו בתחקיר של קלמן ליבסקינד ב”מעריב”, ולפיו פלש גלנט לקרקעות שלא כדין.
איתן נזכר כיצד וינשטיין הגן על מינויו של גלנט בבג”ץ שהגישו ארגונים סביבתיים, חרף המידע החמור שהחזיק בידיו. “הוא הגן על דברים איומים ונוראים”, מבאר איתן. “התנגדתי לאישור מינויו של גלנט בממשלה. לאחר מכן הפצצתי את וינשטיין באינפורמציה. אמרתי לו שמדובר בשחיתות מערכתית שאסור להגן עליה, שיבדוק לפני שהוא מגן. כדי לרדת ממני הוא זימן אותי לישיבה בראשותו, אבל כתב ההגנה של המדינה לעתירה היה מוכן וזה היה כתב הגנה מביש. ראיתי לאן זה הולך והלכתי למבקר לינדנשטראוס”.
לינדנשטראוס הודיע באותם ימים לוינשטיין כי הוא מנהל זה זמן מה בדיקה סמויה בעניינו של גלנט. רק כשהמבקר, שנחשב במהלך כהונתו כאקטיבי ופעלתן יותר מהיועץ, הוציא תחת ידיו דו”ח חמור, וינשטיין התעשת והודיע לממשלה שיתקשה להגן על מינויו של הרמטכ”ל בבג”ץ, וכי ספק אם המינוי ראוי מבחינה ערכית. “מהרגע שהמבקר נכנס לעניין וקבע עובדות קשות, לוינשטיין לא היתה ברירה”, מסכם איתן. “בעניין הזה הוא היה לא בסדר. השחיתות זעקה והוא היה פסיבי”.
וינשטיין תופס אחרת לגמרי את תפקודו בפרשת גלנט. לשיטתו, הוא עמד בלחצים עצומים מצדה של הצמרת הפוליטית, שדרשה להכשיר את המינוי, למרות ממצאיו הקשים של מבקר המדינה. נתניהו, נאמן ובעיקר ברק ישבו לו על האוזן והטריפו אותו. לשיא הגיעו הדברים כאשר ביום שישי בצהריים התקשר נתניהו ליועץ וביקש ממנו להגיע בדחיפות לביתו. בחדר האורחים המתינו כבר ברק ונאמן, שהודיע לוינשטיין כי מצא פתרון שיוכל להשאיר את גלנט במדים. “לא מתקבל על הדעת”, השיב לו וינשטיין וביקש מהנוכחים לסיים את הישיבה מוקדם ככל הניתן, “אני מאחר לאימון האיגרוף”. נאמן ליווה את היועץ למכוניתו ולפני שנפרד ממנו הוסיף: “טוב שהתנגדת לרעיון שלי”.
לפני כשנה הגיע פרופ’ יצחק זמיר, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, למשרד המשפטים, כדי לשאת הרצאה על המאבק שניהל נגד השב”כ והשלטון בפרשת קו 300. אחד הבודדים שלא התרשמו מהדברים של זמיר היה וינשטיין. “אני לא מבין את ההתלהבות”, אמר לאחד מבכירי משרד המשפטים, “אם הפרשה הזאת היתה נופלת במשמרת שלי, הייתי מרים טלפון לראש הממשלה, מודיע לו שאני פותח בחקירה פלילית נגד השב”כ ובזה העניין היה מגיע לסיומו. למה זמיר רץ לפרס ושמיר וחיכה כל כך הרבה זמן עד שהוא פתח בחקירה?”
ספק אם וינשטיין מבין את ההקשר ההיסטורי, את העוצמה של השב”כ בשנות ה–80, את קשריו הסימביוטיים עם ראשי השלטון, את האופן המחפיר שבו הם הצליחו לגרום אפילו למפכ”ל להיעלם מתחת לאדמה ולא להגיע לפגישה עם זמיר במשך שבועות. וינשטיין עוד לא עמד במבחן כזה.
מספיק חרוז אחד טוב כדי להכניס משורר לגן עדן, אמר פעם המשורר נתן זך. גם ליועצים ממשלתיים שנרמסו על ידי ביקורתן של התקשורת והאליטה המשפטית, היה רגע החסד שלהם. ליוסף חריש קראו “הרופס”. עד היום הוא משוכנע כי המאמרים השטניים, לשיטתו, שנכתבו אודותיו, הם שגרמו למותה של רעייתו. בשלהי הקדנציה שלו עמד חריש המושמץ מול הצעקות הנוראות שהרעים עליו רבין המאדים, והתעקש להגיש כתב אישום נגד יקירו של ראש הממשלה ושותפו לממשלה, יו”ר ש”ס אריה דרעי. “יש גנבים גדולים מדרעי!” נבח רבין על חריש. “תביא אותם, נטפל גם בהם”, השיב לו היועץ. מיכאל בן יאיר, שהחליף אותו, זכה גם הוא לקיתונות של ביקורת חמוצה, וניהל מאבק ערכי נגד הטלטולים, שיטת החקירה האלימה של השב”כ. יש כאלה שמחכים לחרוז של וינשטיין, לרגע שבו הוא יסיר את הכפפות וינהל קרב איכותי עם מנגנוני הכוח, יחצין עימותים עם השלטון מתוך הבנה שגם הציבור נמנה עם לקוחותיו ולא רק צמרת השלטון - ובעיקר יגיב בזמן ובאפקטיביות לשעטת הרכבות הדוהרות. אנשים שעובדים לצדו משוכנעים שהרגע הזה יגיע, וכי גם הוא עוד יחרוז את החרוז שיזכה אותו במפתח לשערי העולם הבא.
------------------------------------------------------
תגובה
דובר משרד המשפטים, עו”ד משה כהן, מסר בשם לשכת היועץ המשפטי לממשלה:
“היועץ המשפטי לממשלה אכן איננו נזקק לניהול ענייניו מול הממשלה בדרך של עימותים פומביים בתקשורת, אלא פועל בדרכים אפקטיביות וראויות יותר לביצור שלטון החוק. היועץ המשפטי לממשלה עומד מאחורי כל ההחלטות שקיבל ופירסם לציבור, לרבות ובראש ובראשונה אלו שבהן מימש את מדיניותו המוצהרת, ולפיה האחריות מתחילה ונגמרת אצלו, ולכן אין לגלגל תיקים גבוליים אל חצרו של בית המשפט. כך הוא פועל, וכך תפעל כל מערכת הפרקליטות והתביעה אשר כפופה למרותו. אין בדעתנו להתייחס לרכילויות למיניהן, משוללות יסוד, לגבי יחסי העבודה במשרד המשפטים, שהם טובים וחבריים.
“ובאשר לדבריו של פרופ’ עמנואל גרוס - איננו מוצאים אותו כמי שמצדיק התייחסות לדבריו. כך אין בדעתנו להתייחס לדברים שבעלמא שאין מאחוריהם דבר זולת סיסמאות ריקות מתוכן, במיוחד אלה המובאים בשם דמויות עלומות שם”.
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1923859
אורח
פורסם: שני 11.02.13 19:24
נושא ההודעה: המשך
... “לוינשטיין היו הסתייגויות קשות ממקרים מסוימים של העמדה לדין”, מוסיף עו”ד וינרוט, שהואשם ע”י לדור וזוכה. “אני חושב שאחת הסיבות שהניעו אותו ללכת לאן שהלך, היא ההסתייגויות האלה. בעידן שלו לא רואים רצון להחצין איזשהו מסע צלב של טהרנות”.
“הם עמדו מולי כחומה בצורה, איש לא השמיע קול אחר”, משפטים נרגשים ברוח זו השמיע וינשטיין באוזני אחד מידידיו לאחר אחת ההתגוששויות החריפות הראשונות שניהל עם אנשי הפרקליטות סביב גזר הדין של השר לשעבר צחי הנגבי. הנגבי הורשע בעדות שקר, זוכה בהגנה מן הצדק מפרשת מינוי עשרות אנשי ליכוד ומקורביהם לתפקידים במשרד לאיכות הסביבה. ערב גזר הדין הגיעו תובעיו של הנגבי יחד עם לדור ובכירים נוספים לישיבה במשרדו של היועץ הטרי, כדי להחליט איזה עונש לבקש להטיל על השר המורשע. אנשי הפרקליטות היו נחרצים: קלון ומאסר בפועל. המשמעות: הרחקה לשבע שנים של השר המורשע ממסדרונות ההשפעה. וינשטיין הפגין שוב את עיקשותו. הוא הצליף באנשי הפרקליטות כי הם דורשים עונש לא הגיוני ולא מידתי וקבע כי בעיניו אין סיבה של ממש למנוע מהנגבי את השיבה להיפודרום הפוליטי בכנסת הבאה.
יום אחרי הפגישה הזאת נכנס לדור ללשכתו של וינשטיין. הוא התיישב מול היועץ וביקש ממנו לפגוש את תובעי הנגבי בפעם השנייה. “הם רוצים לשכנע אותך”, וינשטיין נעתר לבקשה אך לא זז מילימטר מעמדתו. אם מחפשים את טביעות האצבע הברורות של וינשטיין בתפקיד, אפשר למצוא אותן בהחלטות מקלות הנוגעות לחשדות נגד אישים בצמרת, החלטות שגרמו לשורה של פיצוצים בינו לבין לדור וגורמים נוספים בפרקליטות. אם יש אופוזיציה תוססת נגד וינשטיין, היא נמצאת בשורות הפרקליטות. שם הגעגועים לעידן מזוז עזים במיוחד.
אחד המשברים הקשים התחוללו סביב פרשת שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר. דנציגר נחקר במהלך כהונתו באזהרה בחשד למתן שוחד לראש העיר בת ים שלמה לחיאני. על פי חשדה של המשטרה, העניק דנציגר מאות שעות של טיפול לתיקיו האישיים של לחיאני, לא גבה ממנו שכר טרחה וקיבל במקביל תשלום של מאות אלפי שקלים מעיריית בת ים שבראשה עמד חברו הטוב. “אם היה מדובר בראש מועצה ובעורך דין זוטר התיק הזה היה מסתיים בכתב אישום”, אומר אדם שעסק בפרשה ועזב כבר את מערכת אכיפת החוק. “זו היתה העמדה של התובע הראשי בתיק לחיאני, עו”ד נועם עוזיאל, וגם של לדור. הם חשבו שהתיק הזה מאוד בעייתי מבחינת דנציגר וכי האפשרות היחידה שהוא ייסגר היא מתוך חשש שהסיכוי ששופט בית משפט עליון יורשע בערכאה נמוכה הוא אפסי. לכן המליצו לסגור את התיק מחוסר ראיות, תוך הצגת כל העובדות הבעייתיות הקשורות להתנהלות השופט”.
אלא שוינשטיין החליט לסגור את התיק נגד דנציגר מחוסר אשמה. כדי להגיע למטרה הזאת, כך לדעת צמרת הפרקליטות, הוא אנס את העובדות, פירסם דברים שאין קשר בינם לבין האמת דבר, ובנה נראטיב מלבין כתמים שהתנגש בעוצמה עם הראיות בתיק. לדור סבר שהתזה המזכה של וינשטיין מכילה הסברים שהם על גבול ההזיה. העימות ביניהם סביב גורלו של שופט בית המשפט העליון המריא לשיאים.
“הוא נהנה להרוס אנשים”, אמר וינשטיין בזעם לאחד מאנשיו על לדור, אחרי אחד הוויכוחים סביב פרשת דנציגר. “ברור לי שבית המשפט יגיד ליורם דנציגר: בני, באת בשערי אדם נקי זכאי, ויצאת משערי אדם נקי וזכאי” - דברים ברוח זו אמר וינשטיין ללדור באחד הדיאלוגים ביניהם. “ייתכן”, הסכים איתו לדור, “אבל זו תהיה התוצאה רק בגלל שמדובר ביורם דנציגר. בית משפט לא ירשיע שופט בית משפט עליון”. “אתה לא מצפה שדנציגר יגיע לבית המשפט מחופש”, חתם וינשטיין בזיק הומור אופייני.
רק אדם אחד הרוויח משהו מהמאבק הזה. עו”ד דנה נאמן מפרקליטות מיסוי וכלכלה, אשר כתבה לוינשטיין את תשתית חוות הדעת שהצילה לדנציגר את כס השיפוט, מונתה זמן קצר לאחר מכן לתפקיד הנחשק של העוזרת האישית ליועץ. היא הוקפצה למרות שלא נחשבה בהכרח לכוכבת משפטית. המועמד המוביל של וינשטיין להחליף את לדור הוא עו”ד שי ניצן, זה שהסכים להגן על אירועים מציתי מחלוקת מעסקת הטיעון המבישה שרקח מזוז עם משה קצב, ועד החלטת היועץ לסגור את עיקרי תיק ליברמן.
בספטמבר 2012 צעד וינשטיין במהירות במסדרונות משרד ראש הממשלה בירושלים בדרך לישיבת קבינט. במדרגות הוא פגש את אחד השרים שהודיע לו כי “נתניהו פיזר בזעם את הישיבה”. יממה לפני כן, דלפו לאמצעי התקשורת רסיסי מידע מדיון קודם של הקבינט, במהלכו סקרו ראשי זרועות המודיעין בין השאר את הסיכויים שתוכנית הגרעין באיראן תיעלם מהרדאר, עד כדי כך שיהיה מסובך מאוד לפגוע בה בעתיד. נתניהו רתח על הפרסום, ובפתח ישיבת הקבינט הבאה הוא החליט לבצע תרגיל מנהיגות. “אחד השרים הפר את הכללים הבסיסיים ביותר לניהול דיונים בקבינט הביטחוני”, הרעים בקולו. “הוא פגע ביכולת לקיים דיונים חסויים. יש לי אחריות כלפי אזרחי ישראל וביטחון המדינה. אני מפזר את הישיבה הזאת”.
מיד לאחר ההיתקלות בשר, הודיעה לו אחת המזכירות כי נתניהו מבקש לפגוש אותו בדחיפות. “חייבים לפתוח בחקירת שב”כ”, הודיע נתניהו ליועץ, “לבדוק את השרים בפוליגרף”. הוא סיפר ליועץ כי הוא כבר ביקש מראש השב”כ יורם כהן שהיה גם הוא באותה עת במשרד ראש הממשלה, להתכונן לקיומה של חקירה כזאת. וינשטיין התנגד לבדיקת פוליגרף והסכים לשקול בחיוב את הצעתו של ראש השב”כ לדגום מחקרי תקשורת, כלומר לבדוק באמצעים המשוכללים של השירות החשאי קשרים אפשריים בין שרי ממשלה לעיתונאים. וינשטיין יצא החוצה, שמע את עמדתו של כהן ואחר כך אמר לו: “יורם תישן על זה עוד לילה ונדבר מחר”.
וינשטיין היה זקוק ללילה הזה בעצמו. כשקם בבוקר הוא הודיע לנתניהו כי הוא מתנגד שהשב”כ יצלול לשיחות הטלפון של שרי הממשלה. “הם צריכים לדעת אם לאחד השרים יש חברה?” שאל את נתניהו. ראש השב”כ כהן הסכים איתו והודה לו שלא מיהר לקבל החלטה. נתניהו השתולל מזעם. ההחלטה של וינשטיין גרמה לפיצוץ הגדול ביותר שהיה בינו לבין ראש הממשלה, פיצוץ שהסתיים בשיחת טלפון תוך חילופי צרחות הדדיות. “אתה לא עומד בסיכומים, אני גם לא אעמוד בסיכומים איתך”, נהם נתניהו. “לא סיכמתי איתך דבר”, השיב לו היועץ. כעבור 20 דקות, כשהרוחות הצטננו במעט, אמר נתניהו ליועץ: “מה שטוב במצבי עידנא דריתחא, שהם חולפים במהרה”.
וינשטיין עם מני מזוז באירוע לסנגוריה הציבורית ב-2011. בפרקליטות מתגעגעים לעידן מזוז
וינשטיין עם מני מזוז באירוע לסנגוריה הציבורית ב-2011. בפרקליטות מתגעגעים לעידן מזוז. צילום: דניאל בר און
באותו חודש בדיוק הביא וינשטיין לאישור הממשלה בקשה להעביר את שנוא נפשם של המתנחלים, עו”ד שי ניצן, לתפקיד בכיר אחר במשרד המשפטים ללא מכרז. כמה שרים התקוממו, התפתח דיון סוער סביב המינויים בשירות הממשלתי, ונתניהו הדהים את הנוכחים כששטח את הפילוסופיה שלו: “לא צריך למנות אנשים לתפקיד ציבורי על פי כשירות או כישורים. לפוליטיקאים צריכה להיות זכות למנות לתפקידים כאלה את מי שהם רוצים”, אמר ראש הממשלה. כמה שרים שהיו בישיבה נדהמו מהדברים, וגם וינשטיין עקץ את נתניהו שוב ושוב: “היית נותן לאדם שלא למד רפואה כירורגית לנתח אותך, היית שוכר את שירותי ההגנה של אדם שלא למד משפטים?” סנט בראש הממשלה. “תפסיק”, לחש לו אחד השרים. “אתה עושה ממנו צחוק”.
“אתם צריכים להבין - הנשק האסטרטגי שלנו הם היחסים של וינשטיין עם ראש הממשלה” - הדובר הוא אחד המשנים של היועץ המשפטי. המקום: משרד המשפטים בירושלים, באחד הערבים החורפיים השנה. בחוץ נשמעות צפירות קצובות, מחרישות אוזניים. מהחלון ניבט מסע של מכוניות עם דגלי פתח - תושבי מזרח ירושלים שחגגו 60 שנה להקמת הארגון. “זה נראה מבחוץ כמו יחסים בין בוס לקונסיליירי”, אמרנו לו. “אתם טועים. הלב של וינשטיין במקום הנכון והוא מצליח באמצעות הקשר הזה לבלום כל מיני יוזמות מוזרות שאתם לא מודעים אליהן בכלל. קחו את ערוץ 10 למשל. וינשטיין נתן אור ירוק להמשך קיומו של הערוץ הזה למרות שנתניהו עשה ככל יכולתו לסגור אותו. היועץ נהג כך, כיוון שהוא מאמין בחופש העיתונות. הוא עשה את זה למרות שרביב דרוקר מזמבר אותו ולמרות שמאז נתניהו לא מפסיק להאשים אותו שהוא עיוות את החוק כמו בננה כדי להשאיר את הערוץ באוויר”.
“באילו עניינים נוספים הקשר הקרוב בינו לבין נתניהו סייע לכם?” שאלנו בכיר אחר. “בסיכול מינויים הזויים”, אמר. יעקב בורובסקי היה המועמד המועדף על נתניהו לתפקיד יו”ר רשות השידור. הוא התקשר לוינשטיין, אמר לו כי בורובסקי הוא איש מצוין וביקש את ברכת הדרך. וינשטיין קיבל מהפרקליטות את סיכום החקירה הפלילית שהתנהלה נגד בורובסקי, בחשד לכך שבשבתו כניצב במשטרה הוא הפעיל אנשי מרכז ליכוד כדי שיקדמו אותו לתפקיד המפכ”ל. בסיום הבדיקה התקשר וינשטיין לנתניהו ואמר: “על המינוי הזה לא תהא תפארתך. התיק נגד בורובסקי נסגר מחוסר ראיות, אך כפסע עמד בינו לבין כתב אישום, אל תמנה אותו”. נתניהו ניסה להתווכח, ובסוף נפרד מהרעיון.
בורובסקי מסר בתגובה: “לא היו דברים מעולם. זה לא נכון שוינשטיין התנגד למינוי. המינוי לא יצא לפועל כי החלטתי שאני מעדיף להמשיך בעסקיי הפרטיים. ההתנגדות הלכאורה נטענת של וינשטיין לא מתיישבת עם העובדה שאני משמש כיום כחבר בוועד המנהל של רשות השידור”.
בהזדמנות אחרת ניסה נתניהו למנוע מצעד פרובוקטיבי של פעילי הימין הרדיקלי איתמר בן גביר וברוך מרזל בשכונת סילוואן. המשטרה אישרה את המצעד, נתניהו התקשר לוינשטיין וביקש לעצור את מפגן הראווה המזיק מחשש להסלמה בבירה. “המצעד יצעד”, הודיע לו היועץ.
אחד העימותים הקשים ביניהם התחולל על רקע חוות דעת עקרונית הקשורה לזכות העובדים להתאגד. לפני כמה חודשים הגישה ההסתדרות תביעה לבית הדין לעבודה כנגד חברת פלאפון, בעקבות ניסיונותיה של הנהלת החברה לסכל את התארגנות העובדים המתרקמת, בין השאר על ידי עידוד עובדים שלא להצטרף לוועד והקמת ועד מטעם ההנהלה. בית הדין האזורי בתל אביב דחה את תביעת ההסתדרות וקבע כי זכותה של ההנהלה להביע עמדה בנושא. ההסתדרות הגישה ערעור לבית הדין הארצי, וביקשה לקבוע הלכה כללית באשר להתערבות מעסיק בהתארגנות עובדים ראשונית. וינשטיין הגיש לבית הדין חוות דעת שתומכת בהסתדרות. כשהדבר נודע לנתניהו, הוא דרש ממנו לסגת בו. “אתה הורס לי את המשק”, הטיח ראש הממשלה הניאו־ליברל בוינשטיין, שאף פעם לא היה חלק מסצנת ההון־שלטון, “אתה מחריב את הכלכלה”.
“למה לא שומעים מילה על העימותים האלה?” שאלנו את אחד מבכירי משרד המשפטים המקורבים לוינשטיין. “הם לא יוצאים החוצה כי וינשטיין מאמין בדיסקרטיות, הוא לא רוצה לגזור קופונים תקשורתיים גם אם הוא משלם על כך מחיר יקר, הוא מבין שאם הוא יגזור אותם, הקשר האסטרטגי בינו לבין נתניהו ייפסק”. “אבל גם אנחנו הלקוחות שלו”, הקשינו, “זה הסגנון של וינשטיין, לא תשנו אותו בגילו”, אמר.
במשרד ראש הממשלה שבעי רצון מהסגנון החשאי. “יחסי האמון בין וינשטיין ונתניהו משרתים את האינטרס הציבורי”, אומר אדם שעובד לצד נתניהו. “יהודה הוא לא אדם של פילוסופיות, של תורת המשפט, הוא לא מזהה את עצמו כמגדלור, הוא משתמש בכלים החזקים שלו: הוא יכול לשדר לביבי שני שדרים - אני אומר לך, כסנגור שלך, שזה לא טוב לך, והשני: כיועץ משפטי אני לא יכול להעביר את זה. שני השדרים הם שדרים אותנטיים ובזה כוחם. הוא מוכן שיירקו עליו ויגידו עליו כל מיני דברים, אבל הוא ימשיך באסטרטגיה שלו: ארבע עיניים עם ראש הממשלה. הוא איש חכם כי הוא מבין שלא כל העולם משפט, הערך המשפטי הוא ערך אחד מסט הערכים ואינטרסים ציבוריים ששלטון החוק הוא אחד מהם”.
נתניהו ונת’קה
אחד המוקשים הגדולים ביותר שהיו לוינשטיין בקדנציה הזאת היתה פרשת נתן אשל, יקירם של בני הזוג נתניהו. שלושת הבכירים במשרד ראש הממשלה שקיבלו מידע על כך שאשל מקיים קשר לא נאות עם אחת מעובדות הלשכה, החליטו לפנות קודם כל לאזרח מני מזוז ולבקש את עצתו. מזוז שמע את הפרטים והתרשם שבמקרה הזה חייבת להיפתח חקירה פלילית. הוא שלח את השלישייה לוינשטיין, שהחליט יחד עם צמרת הפרקליטות על צעד רך יותר: חקירה משמעתית של נציבות שירות המדינה, שהסתיימה בעסקת טיעון עם שורה תחתונה - הדחתו של אשל מהשירות הציבורי לעד.
נתן אשל. גרם למתיחות בין רה"מ ליועץ
נתן אשל. גרם למתיחות בין רה"מ ליועץ. צילום: אוליבייה פיטוסי
המהלך הזה הניב תוצאה מעורבת. מצד אחד, משרתם הנאמן של הזוג השולט סולק. מנגד התמונה לא התבהרה עד תום ולא ידוע עד היום מה קרה בינה לבינו בחדרים הסגורים של משרד ראש הממשלה, ומה היה טיב יחסו הכפייתי של אשל כלפי עובדת משרד ראש הממשלה. מסך הערפל איפשר לנתניהו לשגר את אשל למשימות פוליטיות רגישות כמו הניסיון להרכיב קואליציה.
פרשת אשל גרמה למחלוקת קשה בין היועץ לנתניהו. מיד אחרי גילוי הפרשה ביקש נתניהו להדיח את אחד מחושפיה הבולטים: מזכיר הממשלה צבי האוזר. נתניהו, שזעם על האוזר כי הסתיר ממנו את פרטיה, פנה לוינשטיין שוב ושוב עם בקשה אחת: להדיח את האוזר מתפקידו. “זה איש אמון שלי”, אמר נתניהו ליועץ. “אתה לא יכול לכפות אותו עלי”. “אם תיפול שערה משערת ראשו אצא נגדך פומבית”, אמר לו היועץ. למרבה התדהמה, לאחרונה פנה נתניהו לוינשטיין ושאל אם יוכל להשיב את האיש שמעד לשירות הציבורי. וינשטיין סירב.
בני בגין ביקש כמה פעמים מנתניהו ומאהוד ברק לכבות את הסיגרים. העשן הכבד שהפריחו ראש הממשלה ושר הביטחון בישיבות במטה המוסד ובמשרד ראש הממשלה שעסקו בגרעין האיראני, הפריעו מאוד לפוליטיקאי הוותיק. וינשטיין, שמצץ מקטרת במשך שנים, דחה את הניסיונות של נתניהו לשדל אותו להצטרף לסיגר, אבל הוא גם לא תבע מנתניהו וברק להפסיק ממנהג העשירים שלהם. הוא אוהב את ריח הטבק המעובה, כמו את הדיונים שעוסקים בסודות הליבה של מערכת הביטחון בישראל.
וינשטיין התבקש למשל לבדוק עבור הממשלה מהו הפורום הממשלתי ההולם לאישור ההפצצה באיראן. לפי מידע שהגיע ל”הארץ”, וינשטיין קבע בחוות הדעת כי הקבינט הביטחוני בהרכבו המלא הוא שיכריע אם המטוסים הישראליים יחוגו מעל שמי טהראן. נתניהו מרבה לשתף את היועץ בעניינים ביטחוניים. יש כאלה שחושבים שמדובר בחיבוק דוב ציני מצדו של ראש הממשלה, שמעדיף כי היועץ יתלהב מהעיסוק ה”שושואיסטי” בענייני המוסד והשב”כ ויקדיש פחות זמן וקשב לנושאים פעוטים כמו פרשת “ביביטורס”.
וינשטיין חלוק על נתניהו אידיאולוגית אך מעריך אותו מאוד. היחסים ביניהם קרובים, ויש כאלה במשרד המשפטים שחושבים שהם קרובים מדי. וינשטיין נהג להתנאות, בעיקר בתחילת דרכו, על הקשר הישיר שהוא מנהל עם הלקוח. היו כמה מעמיתיו שחשבו שהוא מעניק לבוס עודף כבוד, וכי היה ראוי שישמור על דיסטנס ושלא יחשוש להחצין את העימותים שפרצו בינו ובין נתניהו כדי להפגין את שריריה של מערכת אכיפת החוק. “מעולם לא קרה שנתניהו לא נעתר להחלטה שלי”, הודף היועץ את הביקורת בשיחות פרטיות.
השניים נפגשים פעמים רבות בארבע עיניים. לא ברור מה מתרחש בפגישות האלה. לא דולפת מהחדר מילה. הקו החם בין וינשטיין לנתניהו פעל בתדירות גבוהה, למשל, סביב מבול ההצעות האנטי־דמוקרטיות שהמטירו חברי הכנסת של הליכוד וישראל ביתנו בכנסת היוצאת. לאחר שיריב לוין וזאב אלקין הגישו הצעת חוק חתרנית שביקשה לקיים שימוע לשופטי בית המשפט העליון, התקשר וינשטיין לנתניהו ודרש ממנו לחסל את ההצעה הזאת בעודה באבה. “במקרה הזה נתניהו בכל מקרה היה מסכל את ההצעה”, אומר בכיר בליכוד, “כי נתניהו לא מעוניין במלחמה עם בית המשפט העליון. היו מקרים אחרים שההתערבות של וינשטיין היתה יותר משמעותית”.
מקרה כזה התרחש כאשר וינשטיין בלם את הצעת החוק שביקשה לאסור קבלת תרומות לעמותות ממדינות זרות והודיע כי לא יגן עליה בבג”ץ. הוא הפגין עמדה תקיפה גם נגד ועדות החקירה המקרתיסטיות שביקשו ח”כים מהימין להקים כדי למוטט ארגוני זכויות אדם, ונגד ההצעה של ישראל ביתנו להעניק העדפה לאזרחים ששירתו בצה”ל. אך גם בתחום הזה של המאבק בחקיקה האנטי־דמוקרטית מזהים המשקיפים על פעילותו אותו דפוס: היעדר יוזמה תקיפה. וינשטיין לא יצא נגד חוקים שביקשו לפגוע בחופש הביטוי כמו הגדלת הפיצויים האסטרונומית על תביעת לשון הרע, והסכים להגן על חוק שהוא זיהה בעצמו כמדגדג את המחוזות שמעליהם מתנוסס דגל שחור: חוק החרם, שביקש להרתיע ארגונים מלקרוא להחרים סחורה מהתנחלויות.
כיום מודה וינשטיין לראשונה, כי טעה טעות מרה כשלא סיכל את החוק הזה. “הוא לא הוביל את המערכה נגד החוקים האנטי־דמוקרטיים, אלא הליכודניקים: מרידור, בני בגין, מיקי איתן, לעתים רובי ריבלין וגדעון סער, לא וינשטיין”, טוען בכיר בקואליציית נתניהו. וינשטיין גם לא השמיע, בניגוד למשל לנשיא שמעון פרס, אמירה כוללת גורפת נגד מבול הצעות החוק המסוכנות שירו נציגי הימין בפרלמנט. שוב היה נדמה שהוא לא רוצה לשבור את הכלים.
גבי אשכנזי. "תסגור את זה איתם"
גבי אשכנזי. "תסגור את זה איתם" . צילום: מוטי מילרוד
ב–10 באוגוסט 2010 התקשר הרמטכ”ל גבי אשכנזי לוינשטיין והודיע לו כי הוא מחזיק כבר שלושה חודשים את המסמך שהמשטרה כל כך רצתה לראות. יומיים לפני השיחה הזאת פירסמו אמנון אברמוביץ’ ורוני דניאל בערוץ 2 את מה שלימים יתברר כמסמך מזויף פרי מוחו הקודח של סא”ל (במיל.) בועז הרפז, מסמך שהתיימר לשקף תוכנית פעולה של משרדו של האסטרטג אייל ארד להרצת יואב גלנט לתפקיד הרמטכ”ל תוך מסע השחרה של הרמטכ”ל היוצא אשכנזי. ערוץ 2 סירב למסור למשטרה את המסמך בטענה לחיסיון מקורות.
“בבוקר פתחתי את העיתונים וראיתי שאתם מחפשים את המסמך... יש לי את המסמך חודשיים־שלושה או יותר”, היתמם אשכנזי. “אה, זה טוב”, הגיב היועץ, “אוקיי, אני אבקש מהמשטרה לקחת את זה”. “עכשיו תשמע, יש לי שתי בקשות”, המשיך אשכנזי וסיפר ליועץ כי הוא עומד באותו בוקר להעיד בפני ועדת טירקל לבדיקת אירועי משט המרמרה וכי הוא מבקש שעד שהוא פוגש את חוקרי המשטרה, לא ייוודע דבר החזקת המסמך ברשותו. “מאה אחוז”, אמר לו היועץ בשיחה שתמלילה נמצא בידי “הארץ”. “אפשר לסגור את זה איתם?” שאל אשכנזי. “אני יכול לסגור את זה”, השיב וינשטיין. “אז תסגור את זה איתם חד וחלק”, תבע אשכנזי.
כבר בתחילת חקירתו של המסמך המזויף התבקש היועץ להכריע בשאלה נפיצה: האם לחקור את אשכנזי באזהרה בחשד לשיבוש הליכי חקירה. באחד הדיונים שהתקיימו בלשכתו דנו הנוכחים בשיחת טלפון בת 17 דקות שקיים אשכנזי עם הרפז מקו טלפון של חברת משפחה, לאחר שהמשטרה הודיעה על כוונתה לחקור את מקור המסמך. “אמרתי להרפז שיאמר את האמת”, הסביר אשכנזי את פשר השיחה בעדותו במשטרה. “כמה פעמים אפשר להגיד את המשפט: ‘תגיד רק את האמת’ במשך 17 דקות?” העירו אז לוינשטיין באירוניה באחד הדיונים. גם היועץ חשב שהשיחה הזאת חשודה מאוד, אך סירב בתוקף לחקור את אשכנזי באזהרה. “ברור לי שלא נצליח להוכיח כי אשכנזי תיאם עמדות עם הרפז לפני החקירה. שניהם ימסרו אותה גרסה”, הסביר היועץ בדיונים. “אני לא אחקור את הרמטכ”ל רק כדי לרצות את התקשורת כשבסיום ממילא אסגור את התיק. הסיפור הזה תם ולא נשלם”.
אהוד ברק. וינשטיין איש חלש
אהוד ברק. וינשטיין איש חלש. צילום: אוליבייה פיטוסי
וינשטיין הורה לחקור רק את השאלה הקטנה - מי זייף את המסמך. במקום לזהות בחוש כי מסתתר כאן סיפור גדול הותיר וינשטייין את המערכה לשחקן אחר: מבקר המדינה הקודם, מיכה לינדנשטראוס, שצלל יחד עם אנשיו לעומק הצחנה שבקעה מלשכת הרמטכ”ל. לפני חודשים רבים המליץ לינדנשטראוס לוינשטיין לפתוח בחקירה פלילית נוספת, בעקבות עדות חדשה ודרמטית למדי שהגיעה אליו ממאכר הצמרת, בועז הרפז. האחרון מסר לו כי מי ששלח אותו לצוד את הקרקפת של שר הביטחון ברק ולהשיג עליו חומרים מפלילים, היה הרמטכ”ל לשעבר אשכנזי. עד לאחרונה התחבט וינשטיין כיצד לפרק את מטען הצד. “במשך חודשים שום דבר לא קרה למרות שהוא היה מחויב על פי חוק להחליט תוך שישה חודשים אם לפתוח בחקירה, כאשר המבקר מצביע בפניו על חשד לפלילים”, אומר בכיר שחקר את פרשת הרפז. “מיועץ משפטי לממשלה אנחנו מצפים ל–fighting spirit. אין לאיש הזה fighting spirit”. וזה נאמר דווקא נגד אדם שיודע מהי זירת איגרוף.
הפרקליטות הגישה ליועץ חוות דעת בת עשרות עמודים שהביעה עמדה נחרצת נגד פתיחת חקירה פלילית, כי אין כל חשד סביר לביצוע עבירות. לדור הוסיף לחוות הדעת מכתב אישי נלווה וחריג, בו כתב כי הוא תומך בעמדת הפרקליטות וכי מבחינתו הפרשה הזאת הגיעה לסיומה. “גם ראש אגף החקירות סגלוביץ’ הביע עמדה חד משמעית בדיונים נגד פתיחת חקירה”, מעדכן גורם המצוי בסוד העניינים. מנגד הגיש הפצ”ר אלוף דני עפרוני לוינשטיין חוות דעת סותרת, ובה קבע כי על פניו יש חשד כבד לביצוע עבירות צבאיות ואזרחיות מצדם של אשכנזי וראש המטה הנאמן שלו ארז וינר, כמו הפרת אמונים ושיבוש הליכי חקירה.
וינשטיין התלבט. חלפה בו המחשבה להציע להרפז מעמד של עד מדינה. אם זה יקרה, אז אנחנו רק בראשית המלודרמה. בינתיים הור
אורח
פורסם: שני 11.02.13 19:22
נושא ההודעה: המשך
...טלפון מטרידות ומאיימות, הקולגות שלו במשרד המשפטים, בעיקר המשנה לפרקליט המדינה עו”ד דורית ביניש, היתה משוכנעת שהשב”כ עוקב אחריהם, מצותת להם לטלפונים.
זמיר וביניש ניהלו אז, יחד עם עו”ד צור ויהודית קרפ, מאבק מר בארגון החזק ביותר במדינה, השב”כ, בפרשת קו 300, אותה סאגה מכוננת שבמסגרתה תבע זמיר לפתוח חקירה פלילית נגד צמרת ארגון הצללים, לאחר שהתברר כי ראש השירות אברהם שלום נתן הוראה בלתי חוקית להרוג שני צעירים פלסטינים שניסו לחטוף אוטובוס - ולאחר מכן ניצח על תזמורת שקרים ותיאום עדויות בפני ועדות חקירה.
המאבק של זמיר וביניש בצמרת השב”כ, ובראשי הממשלה שמעון פרס ויצחק שמיר, שפרשו מטרייה אווירית מעל ראשם של העבריינים, הפך מאז לביטוי עז למימוש ייעודו של יועץ משפטי - מאבק נחרץ ברשויות השלטון כאשר הן חוצות את הקווים השחורים ומגלות את צדן העריץ. זמיר, שהיה בעל דימוי רך, כמעט הססני, במהלך הקדנציה שלו, הפך מאז הדחתו האלימה בידי השלטון לסמל לעמידה זקופה. תפקודו בפרשת קו 300 הבהיר שהיועץ המשפטי לממשלה נבחן על ידי מעשים מז’וריים, פורצי דרך, שרישומם נותר שנים רבות לאחר שהתרחשו.
וינשטיין סוגר החודש חצי קדנציה: שלוש שנים בתפקיד. זה היה משך הקדנציה המלאה של פרופ’ אהרן ברק (אז בן 39) כיועץ המשפטי. ברק הספיק, בין השאר, להעמיד כמה מהאנשים החזקים ביותר במפא”י לדין, לגרום להדחתו של ראש ממשלה יצחק רבין ולשמש בתפקיד מפתח בהסכם השלום עם מצרים. כשעזב את התפקיד ועבר לשמש כשופט וכנשיא בבית המשפט העליון שקל לפרוש מהשיפוט ולשוב לתפקיד היועץ. הוא הבין שזהו תפקיד משפיע יותר, שביכולתו לחולל שינויים דרמטיים. בשנים האחרונות הגיע ברק לביתו של וינשטיין בהרצליה פיתוח לפגישות ממושכות.
“מול דמויות כמו שמגר, ברק וזמיר, אני מאוד חושש שמה שמצטייר היום הוא פיחות גדול בתפקוד של המוסד הזה וביכולתו לשמור על הדמוקרטיה”, אומר הפרופסור למשפטים עמנואל גרוס. “לא ימנו עכשיו 20 שנה סנגור פרטי לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, כמו שלא ימנו מפקד חיל אוויר לתפקיד הרמטכ”ל אחרי התפקוד של דן חלוץ במלחמת לבנון השנייה”, מוסיף פרקליט מוביל שמכיר את וינשטיין היטב. “הבעיה העיקרית היא היעדרו”, חותם שר בכיר בממשלה. “הוא לא נמצא, הוא לא קיים. אין נוכחות תקיפה של החוק והמשפט בממשלה הזאת. פעם מערכת המשפט אמרה את דברה: מאיר שמגר, אהרן ברק ויצחק זמיר. זה לא קיים היום. שר המשפטים נאמן הוא מאכר שלא נאבק נגד הכוח: הכוח של השוטר או הכוח של השר. וינשטיין לא נכנס לחלל שהותיר נאמן ולא ניהל עד היום כל מאבק תקיף נגד השלטון”.
יש כאלה שתולים את דימויו הציבורי של וינשטיין בזהות קודמו. “אחת הבעיות של וינשטיין היא שהוא נכנס לתפקיד אחרי פנומן”, אומר אדם שעבד במשרד המשפטים שנים רבות. “מני מזוז היה אדם ששילב כמה איכויות: הבנה רב גונית בכל תחומי המשפט, היכרות רבת שנים עם האופן שבו השלטון פועל, קצב עבודה מסחרר. וינשטיין בא לתפקיד עם שליטה בתחום משפטי צר, בגיל מבוגר בהרבה ועם היכרות שטחית מאוד עם האופן שבו מתפקדים מנגנוני הכוח”.
קשה לחשוב על אנשים כה שונים זה מזה, באופי ובאופן תפיסת התפקיד. מזוז שמר על דיסטנס מראשי ממשלה, וינשטיין מצוי בקשר הדוק מאוד עם נתניהו. במזוז היה משהו רובוטי, עמיד בפני ביקורת. וינשטיין הוא אדם אמוציונלי יותר. היו כמה עיתונאים שהוא רצה להזמין למועדון הגראז’ לקרב איגרוף קצר.
בנימין ושרה נתניהו. השתתפות הדדית בחגיגות משפחתיות
בנימין ושרה נתניהו. השתתפות הדדית בחגיגות משפחתיות. צילום: אבי אוחיון / לע"מ
“להיטות חסר”
מזוז אמנם פתח את הקדנציה בסגירה המדהדת של פרשת האי היווני, אבל האמין שישראל עלולה להידרדר ל”מדינת עולם שלישי” ולכן ניהל מאבק בריקבון שפשה בחלונות הגבוהים - כולל העמדות לדין והרשעות של דמויות מפתח בצמרת המדינה. וינשטיין חושב ש”ישראל אינה מדינה מושחתת במיוחד” ובתקופת כהונתו לא נחשפה בינתיים ולו פרשת שחיתות אחת דרמטית.
יש כאלה שמסבירים את הבצורת בהיעדר יוזמה מצדו של היועץ. “בשחיתות ציבורית אין קורבן”, אומר משפטן בכיר, “אם לא תיזום ולא תחשוף לא יקרה כלום ועוד תחשוב בטעות שהשחיתות נעלמה. בתקופה של מזוז ושנדר היתה הכוונה מלמעלה ותוכנית סדורה למיגור השחיתות: מזו שהשתוללה ברשויות המקומיות, דרך תרבות השוחד במינהל מקרקעי ישראל ועד מגפת המינויים הפוליטיים”. “אם אותנו האשימו בלהיטות יתר”, אומר ראש אגף החקירות לשעבר משה מזרחי, “אותו אפשר להאשים בלהיטות חסר”.
מזוז האמין כי אם הוא לא ינהיג סדר יום עצמאי (מלחמה בשחיתות, זכויות לזוגות חד מיניים ולמיעוט הערבי וכו’) קצב האירועים המסחרר יטביע אותו מבלי שיצליח לשנות דבר. וינשטיין מצטייר בפי מבקריו כיועץ פסיבי שמתקשה לקבל הכרעות בצמתים דרמטיים ולקבוע אג’נדה. סדר היום המוצהר שלו לזירוז וקידום חקירות וכתבי אישום התנפץ אל קרקע המציאות בטיפול האטי שהיועץ העניק לפרשות רגישות שהגיעו לשולחנו: פרשת ליברמן, התיק שבמרכזו עמד ראש אמ”ן במלחמת יום הכיפורים אלי זעירא שנחשד בחשיפת מרואן אשרף, הסוכן המשמעותי ביותר שהיה לישראל מאז ומעולם, וסאגת בועז הרפז.
הבדל נוסף בין השניים נוגע ליחסי השררה. מזוז התעמת עם ראשי השלטון ושרי המשפטים בפומבי. וינשטיין מקדש את הדיסקרטיות משל היו ראשי השלטון לקוחותיו הפרטיים. “הוא משוכנע שזו הדרך האפקטיבית ביותר לעצור יוזמות הזויות”, אומר אחד ממקורביו. “הוא מתנגד בכל לבו לעימותים פומביים. הוא נוהג לומר שהעימותים הקולניים שניהל מזוז הקרינו חולשה גדולה וכי בפועל ראשי השלטון התעלמו ממנו. כשוינשטיין מחפש את נתניהו, ראש הממשלה חוזר אליו תוך רבע שעה. מבחינת שלטון החוק אלה יחסים אפקטיביים יותר”.
יש כאלה שחושבים כי המינוי של וינשטיין היה תגובת נגד לקדנציה של מזוז, שאחרי העידן ההיפר־אקטיבי ביקש השלטון להחזיר לעצמו את התחושה שהוא מנהל את המדינה. “וינשטיין החזיר את השקט למערכת”, מסנגר בכיר במשרד המשפטים. “אתה לא קם כל בוקר עם כותרות ראשיות בכיכובו של היועץ המשפטי, כמו בעידן מזוז, כותרות שגרמו לפוליטיקאים ליזום מהלכים שנועדו להחליש את המוסד הזה כמו פיצול התפקיד”.
“וינשטיין הוא איש חכם מאוד וזהיר מאוד”, מסביר ידידו שר המשפטים לשעבר יוסי ביילין, שפעל במרץ לבחירתו לתפקיד. “חשבתי שהוא יכול להיות יועץ משפטי טוב, אני עדיין חושב שהוא יועץ משפטי חכם וזהיר. אני יכול להוסיף: זהיר מדי. הוא שפוי ולא שפוט, אבל הוא לא רואה את עצמו כטריבון שעומד מול הממשלה ומתריע. מי שציפה ממנו לזה ודאי יכול להתאכזב. אני לא ציפיתי ממנו לכך”.
“לא יהיו בעידן וינשטיין מעשים מז’וריים”, מחזק פרופ’ אהרון אנקר, מומחה בולט למשפט פלילי ששימש כמורה של וינשטיין, שיתף איתו פעולה בעבר בתיקים שונים והמליץ עליו לתפקיד. “התקופה של היועצים המשפטיים האגרסיביים הפעילים הסתיימה. הממשלה הבינה שיש גבול לסמכות ולכוח של היועצים המשפטיים. המלצתי עליו לתפקיד בגלל העצמאות התפיסתית שלו. חשבתי שצריך להיות מישהו עצמאי מול הפרקליטות. הפרקליטות הגזימה בהגשת כתב אישום נגד אישי ציבור והפסידה הרבה תיקים. כאשר מותחים על וינשטיין ביקורת שהוא רך וסנגור, אני אומר אדרבא, בשביל זה הוא נבחר”.
ימים ספורים לאחר שהחליט לסגור את רוב התיק נגד ליברמן התקשר וינשטיין למפכ”ל המשטרה יוחנן דנינו ולראש אגף החקירות יואב סגלוביץ’ והזמין אותם לפגישה במשרדו, רגע לפני שהשניים המריאו לפאריס. “אני שמח שהחלטת לבשר לנו שאתה סוגר את התיק באופן אישי. זה לא מובן מאליו”, אמר לו דנינו במתק שפתיים. “אתה האיש המכריע, אתה הסמכות הקובעת האחרונה ואנחנו נגבה את ההחלטה שלך”. סגלוביץ’ היה הרבה פחות רגוע. על פי גורמים שהיו מעורבים בחקירת ליברמן, ראש אגף החקירות חש זה תקופה ממושכת כי צוות התובעים מהפרקליטות שהופקד לטפל בפרשת החשדות נגד שר החוץ מוביל את התיק לאבדון. ראש אגף החקירות האמין בתיק הזה. הוא חשב כי חוקריו הצליחו להרכיב במסע חוצה היבשות פאזל שלם של ראיות שממנו נשקפה תמונה אחת בהירה: שר החוץ קיבל שוחד של מיליונים מאילי הון. הוא עקב בחרדה אחר הסחבת מרובת השנים שנקטה הפרקליטות בטיפול בחומרי הנפץ נגד ליברמן, בנסיגה מאשמת השוחד, בפניות הפרסה החדות של צוות התובעים. כל המטען הזה, שנשמר בבטנו, התפוצץ בפגישה עם וינשטיין.
“אנחנו שוכחים לפעמים שיש לנו מדינה להגן עליה”, אמר ליועץ בזעם, ורמז לכך שמטעמים של נימוסים והליכות לא הוחלף הצוות, שנתפס גם על ידי בכירים בפרקליטות כלא יצירתי ומנוסה מספיק כדי להוביל תיק טרנס־אטלנטי ומסובך להרשעה בבית המשפט. זו היתה דרכו של סגלוביץ’ למחות על ההחלטה של וינשטיין. זה היה מונולוג כה חריג, עד שמאוחר יותר התקשר סגלוביץ’ לוינשטיין והתנצל על הסגנון. אבל דבריו הנרגשים של החוקר הראשי במשטרה לא גרמו לוינשטיין לחזור בו מההחלטה הדרמטית ביותר שקיבל מאז שנכנס לתפקיד, החלטה שהוא משוכנע היום כי הצילה את הפרקליטות מ”ביזיון נורא והתרסקות מבישה”, מנוק אאוט שממנו היה קשה לה להתאושש. “התיק הזה היה עלול להסתיים ב’no case to answer’”, אמר היועץ לאנשי משרד המשפטים.
“ואת כל זה לא הבנת באפריל 2011 כשהודעת כי אתה מתכוון להגיש כתב אישום נגד ליברמן? יכול להיות שלא צללת אז לעומק התיק והבנת את משמעויותיו?” הוא נשאל לאחרונה. “יכול להיות”, השיב וינשטיין בכנות. “עם זאת, לא התגוללנו סתם על אדם חף מפשע”. בתוך תוכו וינשטיין משוכנע עדיין כי ליברמן ביצע את המעשים שיוחסו לו. “החשדות נגדו לא הופגו”, הוא אומר.
ראש אגף החקירות יואב סגלוביץ'. התקשר להתנצל
ראש אגף החקירות יואב סגלוביץ'. התקשר להתנצל. צילום: אמיל סלמן
זמן קצר לפני שנכנס לתפקידו ישב וינשטיין בבית קפה עם פרקליט פרטי שנחשב לאחד מידידיו הטובים ותמך במינויו לתפקיד היועץ במלוא המרץ. “בתוך חודשיים־שלושה אסיים את הטיפול בתיק ליברמן”, אמר היועץ לידידו בביטחון. זו היתה הירושה הכבדה ביותר שהשאיר לו מזוז, החשדות נגד שר החוץ שייחסו לליברמן קבלת מיליונים מאילי הון לחברות מחו”ל ובארץ שנשלטו והופעלו על ידי אנשי קש: בתו של ליברמן, נהגו הנאמן, משורר מנוקדים וחבר יהלומן מבלגיה. זו הפעם הראשונה שהמשטרה חשה שהיא לכדה את היעד הוותיק, הפוליטיקאי החשדן ביותר שהיה פה, זה שהחליף טלפונים בקצב מסחרר, פירק את הסוללה לפני פגישות, התרברב שהוא מפעיל חפרפרות במשטרה והזהיר את מקורביו ש”יושבים עליהם”.
שלוש שנים תמימות עברו עד שוינשטיין סגר את עיקרי התיק, וטיפולו בו נחשב בינתיים לכישלונו החריף ביותר, כה חריף עד שגרם לכמה מגדולי תומכיו להצטנף בפינה. “חשבתי שהוא אדם עם המון שכל ישר שיכול לאזן את המערכת ולכן תמכתי בו”, אומר פרקליט פרטי. “היום, אם תשאלו אותי, אשתוק כדג. משך הטיפול בתיק ליברמן הוא ביזיון ענק”. “וינשטיין טיפל כפרקליט פרטי בתיקים בינוניים”, מנסה להסביר משפטן בכיר, “הוא מגיע לתפקיד, נוחת לו על השולחן תיק מונומנטלי כמו תיק ליברמן, הוא לא משתלט עליו. אין תיק בעולם שמצריך טיפול כה ממושך עד הכרעה, אבל זו עוד דוגמה לחוסר היכולת של היועץ המשפטי לקבל החלטות, שנובעת מחוסר הביטחון המקצועי המוצדק שלו”.
“אחרי שקראתי את ההחלטה, אני מבין שכל העיכוב היה בגלל שבתיק הזה אין כלום וניסו בכל זאת להחיות אותו”, טוען מנגד עו”ד צבי קלנג, ששימש בעבר בתפקיד בכיר בפרקליטות. “אני לא מבין מה היתה הדילמה. אם היו ראיות, אין לי ספק שהוא היה מגיש את התיק”. “אני ויהודה ראינו הרבה תיקים כאלה”, מוסיף עו”ד שחר אלדר שעבד לצד וינשטיין בתיק ביטחוני חסוי, “תיק ארוך, ממושך ויקר מאוד למדינה שמסתיים בעוגמת נפש ובזיכוי”.
הטיפול בפרשת ליברמן שווה כתבה נפרדת, אולם גם במסגרת יריעה קצרה אפשר לגולל כמה שגיאות שביצע היועץ בדרך לסגירת התיק. בקיץ 2012 התחוללה הטעות הראשונה: וינשטיין תמך בהחלטה של צוות התובעים לחתום על עסקת טיעון מקלה עם אחד מכוכבי המשנה בעלילות שר החוץ, שגריר ישראל בבלארוס זאב בן אריה. בשנת 2008 בעיצומה של חקירת המשטרה נגדו, המריא ליברמן לבלארוס, פגש את ידידו השגריר בחדרו בבית המלון וקיבל ממנו מידע נפיץ: פתק ובו פרטים מחיקור דין סודי שהגישה משטרת ישראל לרשויות הלטביות באמצעות השגריר. ליברמן תחב את הפתק לכיסו וכמה חודשים לאחר מכן כשנבחר לתפקיד שר החוץ, קידם את בן אריה על פי החשד לתפקידים במשרד החוץ. וינשטיין הסכים לסגור עם בן אריה עסקה במחירי סוף עונה: עבודות שירות בלבד.
“את השגריר הזה היה צריך להכניס לבית הסוהר”, אומר היום שופט בית משפט העליון לשעבר. “האיש הזה מעל באמון הכי גדול שניתן לו”. “זו שערורייה”, מחזק השר מיכאל איתן, “כל מה שקרה בהמשך בתיק ליברמן התחיל בעסקת הטיעון הזאת. השגריר קיבל עונש קל מאוד על מעשה חמור מאין כמותו, החבלה החמורה ביותר שיכולה להיות בחקירה משטרתית”.
וינשטיין הסביר לאנשיו את העסקה הרכה בכך שזו “תקיעת יתד לפני הגשת כתב האישום נגד ליברמן”. אלא שהיתד הזאת נותרה מיותמת. לא הוקם בעזרתה כל מבנה.
בקיץ התחוללה דרמה בבניין האבן מול לשכתו של וינשטיין: שופטי בית המשפט המחוזי החליטו לזכות את אהוד אולמרט מפרשות טלנסקי וראשונטורס. אפילו וינשטיין, שסינגר על אולמרט, הופתע מהכרעת הדין ממרקת החטאים. גלי ההדף הגיעו בעיקר לראש צוות התביעה בתיק ליברמן, עו”ד מיכל סייבל, שחזרה בה מהמלצתה להגיש כתב אישום נגד שר החוץ. גם שאר חברי הצוות ביצעו פניית פרסה חדה, שהשפיעה מאוד על היועץ. רבים מהם דיברו אז בישיבות כמו לפרוטוקול של ועדת חקירה שעוד לא קמה. הם לא רצו לחטוף את המכות שהטיחו עיתונאים מגויסים בלדור ובתובעי אולמרט אחרי הזיכוי החלקי והמטלטל.
במהלך הישיבות בתיק ליברמן ניסה פרקליט המדינה לדור שוב ושוב לשכנע את כפופיו, הפרקליטים שליוו את התיק, כי יש מקום להגיש כתב אישום נגד ליברמן. ככל שלדור לחץ, כך התבצר הצוות בסירובו העיקש. “כולכם שיכנעתם אותי לפני יותר משנה להגיש את כתב האישום. היתה כאן הסכמה מקיר לקיר”, אמר היועץ בעצמו באחת הישיבות לחברי הצוות, “איש לא צעק: המלך הוא עירום”. אחד מהם כיפר על מעשיו: המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, עו”ד יהושע למברגר, שתמך בסיבוב הראשון בהגשת כתב האישום וחזר בו בסיבוב השני, כתב מאוחר יותר לוינשטיין דברי התנצלות.
בשנותיו כסנגור פרטי האמין וינשטיין כי זיכוי של איש ציבור בכיר משול פחות או יותר לאסון. “בשחיתות לא נלחמים בזיכויים”, חזר ואמר שוב ושוב בשבועות שקדמו לסגירת עיקרי התיק, מודע בוודאי לכך שקו המחשבה הזה כשלעצמו מחולל הבחנה חדה בין חשודים חזקים לחלשים. גם כשהתיישב לכתוב את חוות הדעת המפורטת לסגירת התיק לא פשט היועץ את חליפת הסנגור. ניתן להדגים את הלך המחשבה הייחודי של וינשטיין באמצעות כמה אפיזודות מעלילות שר החוץ. ליברמן נחשד בכך שהמשיך לשלוט בחברות זרות שגילגלו מיליונים גם בשבתו בתפקידים ממלכתיים. שר החוץ הותיר טביעות אצבעות בולטות בחברות האלה גם אחרי שהתנתק מהן לכאורה - הוא המשיך לקבל מהן כספים, השתתף בישיבות שעסקו בגורלן, חתם על מסמך הקשור אליהן, קיבל דו”חות מלאים על פעילותן. כמו כן אנשי הסוד המובהקים של השר נטלו תפקידי מפתח בחברות האלה, ואילי ההון המקורבים אליו ביותר (מרטין שלאף, מיכאל צ’רנוי ודן גרטלר) הזרימו אליהן מיליונים.
כשליברמן התמנה לשר הוא מכר שתי חברות לאחד מחבריו הטובים: יהלומן בלגי בשם יוסף שולדינר שמאז הלך לעולמו. המשטרה חשדה שמדובר במכירה פיקטיבית וכי ליברמן נותר הבוס של החברות האלה גם כששימש כשר. שתי חברות זרות נוספות שעמדו במוקד החקירה ושאליהן זרמו מיליונים מאילי הון המקורבים לליברמן נשלטו על ידי נהגו לשעבר איגור שניידר. כל החברות היו קשורות בסבך חוטים מסתורי זו לזו. לאיש מהעוסקים במלאכת פיצוח תיק ליברמן לא היה ספק כי הנהג הוא איש קש, מריונטה בתיאטרון בובות. אבל מריונטה של מי? כדי לאיין את האפשרות היחידה שלפיה ליברמן היה הבוס הכל יכול של החברות שבהן שלט הנהג שלו, העלה וינשטיין בחוות הדעת שלו תזה חלופית אפשרית שלפיה מי ששלט בפועל בחברות של הנהג היה דווקא היהלומן שולדינר.
מדוע צריך שולדינר איש קש? האם הוא כיהן כשר החוץ של הממשלה הבלגית? איש מהחשודים כלל לא העלה את הגרסה הזאת בחקירתו, ומדהים מכך: בנו של שולדינר שניהל את עיזבון האב המנוח כלל לא ידע שאביו הותיר אחריו חברות שגילגלו בימים טובים עשרות מיליוני שקלים. “למצער”, כתב וינשטיין על התזה שהעלה, “יהיה קשה לשלול אפשרות זו”.
וסגנון הניתוח הפוסט־מודרניסטי נמשך גם בפרקי ההמשך של חוות הדעת. ליברמן נחשד בכך שקיבל 1.5 מיליון דולר כששימש כשר לחברה שהקימו בתו מיכל ויועצו הקרוב שרון שלום. לחברה היה לקוח אחד: חבר ילדות של ליברמן ממולדובה בשם דניאל גיטשטיין. בחקירותיהם טענו כל החשודים כי המיליונים עברו לחברה ללא קשר לליברמן, אלא כדמי ייעוץ עבור שירותיו הטובים של היועץ שלום.
הגרסה הזאת נתקלה בקשיים אובייקטיביים רבים: שלום כלל לא ידע את השפה במדינה שבה היה צריך לתת את השירות, רוסית; הוא לא הצליח להראות תוצר אחד משירותי הייעוץ האקסקלוסיביים שהעניק לכאורה וסיפק תשובות תמוהות ומגומגמות בחקירותיו. עוד התברר בחקירה כי שלום זכה רק למחצית משכרו בתקופה שבה הוא היה אחראי היחיד לכאורה להכנסות של מיליונים לחברה המשפחתית, חברה שמימנה בין השאר רכישת דירה למיכל ליברמן. בחוות הדעת שלו קובע וינשטיין כי “קשה יהיה להפריך פוזיטיבית כי שלום... המשיך בפעילות הייעוץ השוטפת”. “קראתי את חוות הדעת שלו. הוא ניתח את מסכת הראיות בלב ובעיניים של סנגור”, מסכם שופט בכיר מאוד לשעבר, “האם זה לא תפקידו של היועץ במקרה כזה לקחת סיכון?”
אלא שבכך לא הסתיימה הדרמה הקומית־טרגית הזאת: כאשר היועץ והפרקליטות כבר התכוונו להגיש נגד ליברמן את כתב האישום המצומצם בעניין השגריר הם גילו כי עדי מפתח בפרשה כלל לא נחקרו, בהם סגן שר החוץ דני איילון וחברי ועדת המינויים, אלה שיכלו להעיד כי ליברמן דאג לקידומו של השגריר הכושל שהדליף לו מידע משטרתי מוצפן. קשה להבין כיצד מתרחש משגה קולוסלי כזה, שלו אחראים כל צמרת אגף החקירות והפרקליטות. כיום מתברר כי בישיבות שקדמו לפרסום ההחלטה, סירב וינשטיין לבצע את השלמות החקירה החיוניות. כאשר הנושא עלה באחת מישיבות הסיכום שהתקיימה בלשכתו, היועץ רתח (הוא ג’ינג’י שעולה לטורים גבוהים לעתים תכופות) ולדברי אחד הנוכחים הוא דפק על השולחן ואמר “enough is enough. לא יהיו פה יותר השלמות חקירה. האנשים האלה ממילא יהיו עדי הגנה. נחקור אותם חקירה נגדית”.
אביגדור ליברמן. תיאוריות חלופיות
אביגדור ליברמן. תיאוריות חלופיות. צילום: יוסי זמיר
וינשטיין הוא אדם עיקש כפרד, אבל כמה ימים לאחר מכן, חשף העיתונאי ברוך קרא בערוץ 10 כי בכירי משרד החוץ כלל לא נחקרו בשאלת מיליון הדולר, וכי יש בידיהם מידע שיכול להיות בעל משמעות רבה. היועץ הזעיק את סגלוביץ’ ודרש ממנו להשלים את החקירה בתוך יומיים. כך בעצם לבש התיק את תווי הפנים החדשים והתקיפים: המשטרה גבתה עדות מפתח מסגן שר החוץ איילון, שבינתיים הודח על ידי ליברמן מרשימת ישראל ביתנו לכנסת ה–19. איילון גילה לחוקרים כיצד הורה לו ליברמן לקדם את מינויו של השגריר.
“פיאסקו. ממש אין מילים”, אומר המשפטן המוערך פרופ’ מרדכי קרמניצר על ההתנהלות הזאת. “השערות סומרות כשחושבים כיצד טופל תיק ליברמן”, מוסיפה עו”ד יהודית קרפ.
פרשת ליברמן הוציאה אל פני השטח את המתח העצום שבין וינשטיין לבין פרקליט המדינה משה לדור. לדור אמנם התייסר בתיק ליברמן וראה בו את אחד התיקים המסובכים ביותר שבהם נתקל אי פעם, אבל הוא חשב כי אין מנוס מהעמדתו של שר החוץ לדין. הוא כתב כי ההחלטה של היועץ לסגור את עיקרי התיק היא סבירה, אך בשיחות עם עמיתיו בפרקליטות הוא נשמע מזלזל במה שהוא זיהה כנטייה של וינשטיין לאמץ סיפורים אלטרנטיביים וחסרי היגיון שמטרתם למוסס לטעמו את האפשרות ההגיונית היחידה שעלתה לאחר הדבקה עדינה של חלקיקי הראיות בתיק.
בין שני ראשיה של התביעה הכללית שוררת צינה וחשדנות, ואנשים שמכירים אותם היטב, מזהים כי מדובר במפגש קטלני בין שני בעלי אגו גדול במיוחד, שמתחרים ביניהם כל העת, מי שולט ובקיא יותר במשפט פלילי. “וינשטיין לא אוהב את לדור”, מוסיף אדם המכיר את היועץ היטב, “הוא חושב שהוא טרחן שנואם את עצמו לדעת, שרואה צל הרים כהרים. וינשטיין הרבה פחות אינקוויזיטור מלדור - גם את אורי בלאו הוא חילץ. אם זה היה תלוי בפרקליט המדינה, בלאו היה יושב בכלא. הם מחזיקים בשתי אסכולות שונות. לדור אינו מוכן להתייחס לזיכוי של איש צמרת כאל אסון כמו וינשטיין. הוא נוהג לומר ששעת קבלת ההחלטה היא רגע המבחן לתובע, שלאחריו הוא נכנס לעולם בלתי נודע עם סיכויים וסיכונים בלתי צפויים”.
“לוינשטיין היו הסתייגויות קשות ממקרים מסו
מהארץ
פורסם: שני 11.02.13 19:19
נושא ההודעה: היועץ המשפטי לממשלה או יהודה וינשטיין עורך הדין הפרטי של בנימין נתניהו וכנופייתו
לקרא עד הסוף אין מה להוסיף...
תחקיר || מאחורי הקלעים בלשכתו של יהודה וינשטיין
היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הוא מתאגרף חובב, שנכנס לזירה בין השאר גם עם יאיר לפיד. מה מנע ממנו לגרור לעומק הזירה המשפטית את אביגדור ליברמן, גבי אשכנזי וצחי הנגבי, והאם הוא ייזכר כמגן החוק, או פשוט כסנגור של נתניהו, שמקיים איתו אינטימיות נדירה. פרופיל
גידי וייץ, רויטל חובל
06.02.2013
מן קצר לאחר שהסתיימה מלחמת ששת הימים עמד מושל בית אל סג”מ יהודה וינשטיין (צנחנים) על גג של כפר פלסטיני. “הרגשתי כמו אהוד בן גרא”, נזכר לאחרונה מי שגלי האופוריה סחפו גם אותו לרגע. ככל שהשעות נקפו התחלפה תחושת השיכרון בתוגה ובמועקה. אל הגג שעליו עמד המושל הצעיר הגיעו זה אחרי זה תושבים מקומיים, בני 40 ו–50, מצוידים במגשים עמוסים באורז מבושם, טלאים ועופות מבושלים. הם כרעו ברך בפני העלם הצעיר, ומעיניהם, כך על פי זיכרונו של וינשטיין, נשקף מבע של “כניעה וחרדה”. הם ביקשו לרצות את המנצח. “זה הרגע שבו הבנתי שמהמקום הזה צריך להסתלק במהירות האפשרית”, נוהג וינשטיין לספר לידידיו. הוא ניבא אז כי תוך עשור תפרוץ התקוממות פלסטינית אלימה וכי יד הברזל שהשליטה ישראל בשטחים ומעמדם החדש של הנכבשים כשואבי מים וחוטבי עצים יובילו למרי עממי. התחזית הזאת התממשה רק כעבור 20 שנה.
עם המטען האידיאולוגי הזה שימש וינשטיין בשלוש השנים האחרונות כיועץ המשפטי של הממשלה הכי סחיטה בידי המתנחלים שהיתה כאן מאז ומעולם, שקידשה את הקיפאון המדיני, שחברים בה קידמו בזה אחר זה חוקים אנטי דמוקרטיים. “והם בטוחים שאני ימני קיצוני”, אמר וינשטיין לאחרונה באכזבה לאחד מאנשיו, בתגובה לאלה שתופסים אותו כמשת”פ של ממשלת נתניהו היוצאת.
גם יועץ נרפה כיהודה וינשטיין קבע שמעשיה של חנין זועבי הם בגבולות החוק”. המשפט הזה נכתב לפני כמה שבועות ספורים על מודעה בולטת בעיתונים שנשאה את הכותרת “לא ליהודים בלבד” וקראה שלא לפסול את זועבי מלהשתתף בבחירות לכנסת. חתמו עליה 60 אנשי רוח ובהם חתני פרס ישראל (זאב שטרנהל, מיכה אולמן), סופרים (סמי מיכאל, יורם קניוק), אלופים (שלמה גזית, עמי איילון) ואמנים (חנה מרון, יאיר גרבוז, עמוס גיתאי). על אף שסירב לשלול את אזרחותה, להגיש נגדה כתב אישום בפרשת המרמרה ולמנוע את ריצתה לכנסת, זכה היועץ המשפטי לממשלה גם הפעם בשם התואר, שמדביקים לו בשנה האחרונה יותר מכל שם תואר אחר: נרפה. גם הקומפלימנטים “נעדר” ו”פסיבי” עברו כחוט השני בשיחות שהתקיימו בשבועות האחרונים עם אנשים רבים שמכירים את וינשטיין או משקיפים על פעילותו, ובהם משפטנים בכירים, שרים, פרקליטי צמרת ופרשנים משפטיים.
“איש חלש, משדר רוח של תבוסתנות, קונסיליירי של השלטון, שבמקום להגן על החוק מבצע בו סיכול ממוקד”, אמרה ל”הארץ” יו”ר מרצ, זהבה גלאון. “כל ההתנהלות שלו מעידה שהוא לא מבין את תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה”, מוסיף הפרשן המשפטי של קול ישראל, משה נגבי, “וזה המקרה הטוב. אני לא רוצה לחשוב על המקרה היותר גרוע. תמיד חשבתי שאסור למנות אדם שהיה סנגור פרטי לתפקיד הזה. יש הבדל מהותי בין יועץ משפטי לממשלה לעורך דין פרטי. הנאמנות של עורך דין פרטי היא ללקוח. הלקוח של היועץ המשפטי הוא לא הממשלה אלא הציבור. וינשטיין לא תופס את זה”.
“הדימוי הזה נדבק אליו גם כשלא מגיע לו”, אמר באחרונה בכיר במשרד המשפטים בטון שדבק בו מעט ייאוש. “מכנים אותו בשמות התואר האלה גם כשהוא פועל בדיוק כפי שהזרם הליברלי מצפה מיועץ משפטי לפעול”.
לפני כשבועיים, יום לאחר הבחירות, ישב וינשטיין בלשכתו ברחוב צלאח א־דין במזרח ירושלים. מבחוץ בקעו במשך שעות קריאות קצובות של קבוצת פלסטינים שהפגינה מול בית המשפט המחוזי נגד סלילת כביש מהיר בשכונת בית צפאפא. באותו בוקר וינשטיין נראה לאנשיו מעודד מהתוצאות ומכך שיאיר לפיד מסתמן כאיש שיחליף את אביגדור ליברמן בתפקיד הפיבוט בממשלת נתניהו הבאה. לפיד ווינשטיין הם שני חובבי איגרוף מושבעים ובעבר החליפו ביניהם מהלומות.
עם ליברמן, חשוד הצמרת ששלט בממשלה היוצאת בכל המינויים הממשלתיים הקשורים באכיפת החוק, העדיף וינשטיין שלא להיכנס לזירה. לפני כחודשיים הוא סגר את עיקרי התיק שייחסו לשר החוץ קבלת מיליוני דולרים מאילי הון לחברות שנשלטו בידי אנשי קש והסתפק בהגשת כתב אישום דק בו מואשם הנחקר הסדרתי בקידום שגריר שמסר לו חומרי חקירה רגישים. וינשטיין הפגין בפני אנשי הפרקליטות את ביטחונו כי כתב האישום נגד ליברמן יסתיים בהרשעה שתכתים את שר החוץ בקלון ותכניס אותו להקפאה לכמה שנים. “אלך עם התיק הזה עד הסוף”, אמר לאנשיו, “גם לערעור”.
בין מגרון לאולפנה
הוא מתפלל שהממשלה הנכנסת לא תעסיק אותו סביב השעון בנושא שחשוב לקבוצה שולית בציבור הישראלי, שהצליחה לרכוש השפעה מכרעת על צמרת הליכוד בשנים האחרונות. “הממשלה היוצאת היתה קשה, ימנית ביותר וקיצונית, וראתה בהתנחלות מוסד מקודש”, אמר לאחרונה ברגע של גילוי לב לאחד מחבריו. “הם חושבים שכל קרוואן כזה שמפונה קורע ליטרת בשר מגופם”. ספק אם וינשטיין ידע לפני שלוש שנים מהם מבנים יבילים (קרוואנים), ספק אם ידע היכן בדיוק ממוקמת מגרון. היום הוא יכול להעביר קורס מתקדם באוניברסיטת אריאל בנושא הבנייה הבלתי־חוקית בשטחים.
לפני כמה חודשים התקיימה ישיבה במשרדו של נתניהו שעסקה בגורלה של מגרון. היא נמשכה כמה שעות. את אהוד ברק ששהה בבלגיה החזיקו על קו הטלפון יותר משעה. בחצות נתניהו היה מוכרח לרוץ לכנסת להצבעת אי אמון. “בואו נמשיך את הישיבה בלשכה של ראש הממשלה בכנסת”, הציע אחד הנוכחים. “אני אבוא בתנאי אחד”, דרש וינשטיין מהנוכחים באירוניה. “שלא ייוודע בשום מקום שאני מגיע לישיבה הזאת. זה לא מתקבל על הדעת שיועץ משפטי לממשלה ישקיע שעות אל תוך הלילה בעיסוק בכמה קרוואנים. אל תעשו ממני ומעצמכם צחוק. זה חוצה את גבולות ההיגיון”.
יש כאלה שחושבים שדווקא שני מקרים שבהם סייע וינשטיין לממשלת נתניהו בהגנה על האינטרסים הפוליטיים שלה הם אלה שחצו את הגבולות הבלתי־נראים של ההיגיון: במאי 2011 התחייבה המדינה בפני בג”ץ שבתוך שנה תפנה בתים בלתי חוקיים בשכונת האולפנה בבית אל. שלושה ימים לפני המועד האחרון שבו היו הדחפורים אמורים לעלות על השטח, ואחרי לחץ כבד שהפעילו נתניהו ושרי הליכוד על וינשטיין, הוא פנה לבג”ץ וביקש לפתוח מחדש את פסק הדין שחייב את הפינוי. הוא הסכים לצעד מרחיק הלכת הזה למרות שידע כי סיכוייו להתקבל אפסיים. ואכן, ההודעה של היועץ גררה ביקורת חסרת תקדים מצד שופטי בג”ץ.
אותה סצנה חזרה על עצמה, ערב פינויו של מגרון. שוב קבע בג”ץ מועד לפינוי, וכמה ימים לפני שהמדינה היתה צריכה לפנות את המפגע הלא־חוקי שוב פנה וינשטיין באמצעות נציגיו וביקש לדחות את הפינוי בשלוש שנים וחצי. גם הפעם מתחו שופטי בג”ץ ביקורת חריפה על בקשת המדינה. “היועץ המשפטי לממשלה נכנע ללחץ המסיבי שהופעל עליו, שאכן היה חסר תקדים, והגיש לבג”ץ שתי בקשות הזויות”, אומר עו”ד מיכאל ספרד שהוביל את שתי העתירות. “אני לא יכול להעלות על דעתי את שמגר, ברק, זמיר או מזוז נכנעים כמוהו ללחץ הפוליטי”.
“לפעמים צריך להקריב פיון כדי לאכול את המלכה”, מסביר חובב השח וינשטיין בשיחות פרטיות את הצעדים שהקימו עליו את שופטי בית המשפט העליון. “ידעתי שאם אגן על הממשלה באירועים האלה, הם לא יוכלו לסרב לשום דרישה שלי יותר. אני אוכל להגיד להם: עשיתי צעד הרואי עבורכם, הסכמתי להתבזות, להגיש בקשה מטומטמת לבג”ץ שאף יועץ אחר לא היה מעז לבקש. עכשיו תפסיקו ללחוץ ולהתווכח ותעשו את מה שאני אומר לכם. זה מה שקרה”.
אחרי שבג”ץ הורה לממשלה לפנות את מגרון לחצו נתניהו ושריו על וינשטיין למצוא דרכים נוספות להימנע מהפינוי. באחת משיחות הוועידה עם נתניהו ועם שר המשפטים יעקב נאמן, רמז לו נאמן כי אם ימשיך להתעקש המדינה תשכור עורך דין פרטי כדי שיגן עליה במקומו. “גם בפרשת קו 300 הממשלה השתמשה בפרקליט פרטי בעתירות שהוגשו נגד החנינות לצמרת השב”כ”, אמר נאמן. “זה לא מדויק”, השיב לו היועץ. “היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש הגן אז על הממשלה. כך או כך, אני לא אגן על העמדה שלכם. זהו פסק דין חלוט. מגרון תפונה, נקודה”.
רק בישראל זה יכול לקרות: מאז פינוים של המבנים הבלתי־חוקיים בשטחים מגיעים כל בוקר שוטרים וחבלנים לביתו הפרטי של וינשטיין בהרצליה פיתוח כדי לבדוק שאיש לא הטמין מטען חבלה בדופנות מכונית האאודי הכסופה של היועץ או מתחתיה.
קראווילות מובלות לבית אל למפוני גבעת האולפנה. “לפעמים מקריבים פיון כדי לאכול את המלכה”
קראווילות מובלות לבית אל למפוני גבעת האולפנה. “לפעמים מקריבים פיון כדי לאכול את המלכה”. צילום: מיכל פתאל
לפני כמה חודשים התקשרה אשת ראש הממשלה שרה נתניהו ללשכת היועץ המשפטי לממשלה וביקשה להיפגש איתו. את אחת המזכירות ששוחחה עם נתניהו היה צריך להרגיע לאחר מכן, ממש לנגב לה את הדמעות, לאחר שהבינה שהשיחה עם אשת ראש הממשלה יכולה לעלות לה במקום עבודתה. חלף לו הזמן ונתניהו הגיעה לפגישה עם וינשטיין במשרדו בקריה בתל אביב והודיעה לו שצריך לפטר את כל צוות המזכירות שלו. גם זה יכול לקרות רק בישראל.
נתניהו פנתה לוינשטיין כמה פעמים בעבר, ובכל פעם היתה בפיה בקשה אזוטרית אחרת: ממימון הוצאות איפור ועד לבעיות בבית בקיסריה. וינשטיין שלח אותה במקרים אלו ליועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, שלומית ברנע־פרגו. בפגישתם הקצרה בלשכתו בתל אביב היא סיפרה ליועץ כי היא מתכננת לגייס תרומות לקרן להנצחת אביה המנוח והיא רוצה לדעת מה מותר ומה אסור. פרקליט הבית של משפחת נתניהו, עו”ד דוד שמרון, הפנה אותה לוינשטיין, שגילגל אותה במקרה זה חזרה לעו”ד שמרון. שהוא ישבור את הראש.
בא כוחה של גברת נתניהו ד”ר יוסי כהן מסר בתגובה: “הדברים האמורים אינם אמת, ויובהר כי המדובר בהכפשה חסרת בסיס אשר נועדה לבזות ולפגוע בשמה הטוב של מרשתי. האמור מבוסס על מצגים חסרי כל אחיזה במציאות”.
נתניהו מכירה את וינשטיין שנים רבות. היא משוכנעת שקיים ביניהם סוג של קשר מיסטי - אמה ואביו נפטרו באותו יום. בשנת 2000, כאשר נתניהו ורעייתו הסתבכו בחקירה פלילית ונחקרו בחשד להוצאת כספים בניגוד לחוק ממשרד ראש הממשלה ובלקיחת מאות מתנות, גייס ראש הממשלה להגנתו את פרקליטו הפלילי הקבוע עו”ד יעקב וינרוט. וינרוט, ששיתף פעולה עם וינשטיין פעמים רבות בהגנה על עברייני צווארון לבן, ביקש מוינשטיין להצטרף לייצוג. “פרקטיקן מהמעלה הראשונה”, משבח עו”ד וינרוט את עמיתו, “בעל יכולת ניתוח חדה מאוד”.
החקירה ההיא טילטלה את חיי בני הזוג נתניהו וגרמה להם להתפרצויות רגשיות. “הרגתם את אמא שלי”, הטיח אז נתניהו בחוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה לאחר שאמו נפטרה במהלך החקירה בגיל 87. שרה צעקה עליהם. אחרי שהתיק נגדם נסגר מחוסר ראיות שמרו בני הזוג על קשר עם וינשטיין, שהתבטא בעיקר בהשתתפות הדדית בחגיגות משפחתיות. אחד ממקורבי נתניהו מספר כי “כבר בתקופה שבה וינשטיין ייצג את נתניהו היה ברור שהוא שואף להגיע לתפקיד ממלכתי בכיר”. “זו תמיד היתה משאת נפשו להתמנות לתפקיד בצמרת התביעה הכללית”, מאשר עו”ד וינרוט.
ואכן, בעשור החולף התמודד וינשטיין פעמיים על תפקיד פרקליט המדינה. בשני המקרים מי שבלם את בחירתו היה היועץ המשפטי הקודם, מני מזוז. “היה לו סיכוי גדול להיבחר ב–2007 בהתמודדות מול לדור”, מספר מקור משפטי בכיר. “בעידן פרידמן כשר משפטים כל המערכת הפוליטית תמכה בו. חברי ועדת האיתור רצו רק אותו, ומזוז הוריד אותם מהעץ במהלך כמה ישיבות ארוכות”. מזוז ראה בליהוקו של סנגור פרטי לתפקיד פרקליט המדינה מסר מסוכן והרסני לשלטון החוק.
לחבריו של וינשטיין בתקשורת היו מחשבות אחרות. “המדינה צריכה לחטוף אותו בשתי ידיים”, כתב אמנון אברמוביץ’ ב”גלובס”. אברמוביץ’ הכיר את וינשטיין לפני עשרות שנים, כששימשו ביחד כתובעים צעירים בפרקליטות מחוז מרכז, ומאז נקשרו נפשותיהם. חבר קרוב נוסף, פרופ’ זאב סגל המנוח, הפרשן המשפטי של “הארץ”, עמד מאחורי כתיבת מאמר מערכת תומך ומשבח מאוד שפורסם אז בעיתון. כשנתניהו נבחר במארס 2009 לראשות הממשלה, שימש וינשטיין כפרקליטו של ראש הממשלה המודח אהוד אולמרט בפרשת ראשונטורס. מני מזוז עמד לסיים בשלהי אותה שנה את תפקידו כיועץ המשפטי. זו היתה ההזדמנות האחרונה.
בחורף 2009 שייטה מכונית המרצדס של וינשטיין לעבר הקריה בתל אביב. באחד החדרים התכנסה באותה עת ועדת האיתור שהקים שר המשפטים יעקב נאמן לבחירת יועץ משפטי חדש. במשך כחצי שעה שטח וינשטיין בפני הנוכחים את סדר היום שהוא מבקש לצקת לתפקיד אם ייבחר. “הוא בא עם תפיסה מגובשת ששמה דגש על ייעול המערכת וקבלת החלטות הרבה יותר מהירה”, מספר חבר הוועדה ח”כ יריב לוין. “הוא התבטא נגד כתיבת דו”חות ציבוריים שמכילים הטפות מוסר לאחר סגירת תיק נגד אישי ציבור”, משחזר חבר ועדה אחר, שר המשפטים לשעבר משה נסים. “הוא היה לחוץ”, נזכר חבר ועדה נוסף, “מה שבלט במהלך ההתמודדות הוא התמיכה של ‘ידיעות אחרונות’ במועמדות שלו”.
כמה חודשים לפני בחירת היורש של מזוז התפרסמה במוסף “7 ימים” בעיתון כתבת דיוקן על וינשטיין. זו היתה כתבה משבחת מאוד, נטולת רמזים לביקורת, שהאירה את מושאה באור נגוהות. “פייטר”, זעקה באדום כותרת הכתבה, שתיארה את האיש כ”סנגור רב יוקרה והישגים”. רבים מלקוחותיו ועמיתיו של וינשטיין הפליגו בשבחיו של האיש - נדיבותו, אנושיותו, מקצועיותו. העילה הרשמית לשרטוט הדיוקן היתה הצטרפותו של וינשטיין לצוות ההגנה של אולמרט. לאחד המרואיינים שתהה לפשר הכתבה הוסבר אז כי אם הכוכבים יסתדרו יהפוך האיש ליועץ המשפטי לממשלה.
הכתבה סקרה את סיפור חייו של הילד מפלורנטין שהסתיר מאביו את אהבתו לאיגרוף, הפך לאלוף הארץ לנוער בגיל 15, התגלגל לעריכת דין במקרה - והפך לפרקליט פרטי מוערך ודיסקרטי שייצג פוליטיקאים ואנשי עסקים מוכרים ממשרד בוטיק קטן בתל אביב. את מוסף “7 ימים” ערך באותם ימים ניר חפץ, שכעבור כמה חודשים מונה לראש מערך ההסברה של נתניהו. חפץ הוא ידידו של החבר הקרוב ביותר של וינשטיין, יועץ התקשורת אלי קמיר. וינשטיין הכיר את קמיר כאשר האחרון שימש ככתב משפט של העיתון “מעריב”. קמיר סיקר בתחילת שנות ה–90 את משפטו של ח”כ יאיר לוי מש”ס, שזכה להגנתו של וינשטיין, הורשע ונשלח לרצות עונש מאסר של ארבע שנים. קמיר התרשם מהאצילות של וינשטיין, מכך שהוא לא מתייחס לעיתונאים כנרקומן אל דילר. בין השניים התפתח דיאלוג, שבסופו היה קמיר הראשון ששירטט כתבת דיוקן מחמיאה על הפרקליט.
קמיר הוא גם מי שהכיר לוינשטיין את צמד חבריו אברהם וצופית גרנט. “עשיתי פעם הערכה עם קמיר, שיהודה מפסיד מעל מאה מיליון שקל בשנים שבהן הוא מכהן כיועץ. אם תיקחו את התיקים הכבדים שהוא היה אמור לטפל בהם”, מעריך גרנט. “תכפילו בשש שנים, זה לכל הפחות הפסד של עשרות מיליונים. הוא האיש הכי ערכי והכי שקול שהמדינה יכולה לבחור. “בתביעה הכללית סופרים את הקרקפות, כמה הרשעת וכמה לא הרשעת”, ממשיך גרנט, “אני חושב שהיה חשוב שיבוא מישהו כמוהו שיילחם בשחיתות, אבל באיזשהו מקום לא ימציא שחיתות מכל דבר קטן שהוא לא שחיתות”.
“אחד האנשים הכי אהובים עלי על הפלנטה”, מצטרפת להתלהבות הרעיה צופית. “הומני מאוד. היבשת האהובה עליו בעולם זו אפריקה. הוא ביקר בה המון פעמים. כששואלים אותו מה הוא עושה, הוא אומר שהוא קודם כל היועץ המשפטי של צופית. הוא איש מלא הומור, הוא קורע אותי. יש לנו הסתלבטויות על דברים שאנחנו בוכים מהם. אנחנו יכולים לדבר המון זמן על איגרוף. אני נוסעת בעולם, אני רואה חולצה של מתאגרף, אני קונה לו. אני באה לראות אותו מתאמן לפעמים בימי שישי במועדון הגראז’”. פעם נסע וינשטיין יחד עם עו”ד אייל רוזובסקי ללונדון. בין השאר הם צפו בגרנט מדריך על הקווים את צ’לסי במשחק חצי גמר ליגת האלופות. ניר חפץ ישב לידם באחד היציעים המובחרים.
“ידיעות אחרונות” לא היה כלי התקשורת היחיד שהעניק אז רוח גבית עזה לוינשטיין. גם הפעם פרופ’ זאב סגל הפליג בשבחיו מעל דפי “הארץ”: “כמי שמכיר היטב את וינשטיין אני יכול להעיד... כי הגינותו, יושרו, מקצועיותו והשכל הישר שלו הם סימני ההיכר שלו, ההולכים לפניו כמו שמו”. בן כספית הצטרף למהללים. גם כספית הכיר את וינשטיין באמצעות אלי קמיר. כספית ווינשטיין חולקים אהבה משותפת לבעלי חיים, ושניהם נסעו פעם יחד לעטרות כדי לסייע לכלבים עזובים. אחד מהם שוכן על חשבונו של וינשטיין בפנסיון מפואר למדי. בשנת 2006 אף המליץ כספית לשר איתן כבל למנות כיועצת במשרדו את הבת, עו”ד קארין וינשטיין.
בן כספית. נלחם למען מינוי וינשטיין
בן כספית. נלחם למען מינוי וינשטיין . צילום: אייל טואג
“נלחמתי למען מינויו של יהודה וינשטיין לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה”, כתב כספית בגילוי לב אופייני ב”מעריב” במהלך הקדנציה של היועץ. “פעלתי ככל שעיתונאי יכול לפעול למען המינוי הזה”. “התקשורת צריכה לעשות חשבון נפש ולהסתכל במראה, היא בנתה אותו ועודדה את מינויו”, אומר אדם שכיהן בצמרת הפרקליטות ומתקשה בינתיים להתרשם מביצועיו של וינשטיין כיועץ.
ועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, שמורכבת מחמישה אנשים, אמורה להמליץ על מועמדים שזכו לארבעה קולות מתוכה. אלא שהוועדה לא הצליחה להגיע להסכמה על מועמד אחד ומסרה לשר המשפטים נאמן ארבעה שמות בנובמבר 2009. שלושה מחברי הוועדה ובהם שני נציגי השלטון יריב לוין ומשה נסים תמכו בוינשטיין. “לא הכרתי אותו”, סיפר נסים ל”הארץ”, “אבל כלי התקשורת החמיאו לו וחשבתי שאחרי הפאשלות שמזוז עשה בתחום הפלילי, צריך מועמד עם רקע עשיר כזה. עורכי דין פרטיים רבים התקשרו אלי והפליגו בשבחיו. יש לי יד ואחריות מסוימת למינוי וינשטיין, אבל הממליץ המרכזי עליו היה עו”ד אייל רוזובסקי”.
עו”ד רוזובסקי, חברו הטוב של וינשטיין, ומי שעבד יחד איתו במספר תיקים בעבר, ייצג בוועדה את לשכת עורכי דין, שעודדה מאוד את מינוי יוצא חלציה לתפקיד. המתנגד הבולט ביותר למינוי היה יו”ר הוועדה השופט בדימוס תיאודור אור, שאף הזמין את מני מזוז להרצאה קצרה ושאל אותו במכוון כמה זמן מקדיש היועץ המשפטי לממשלה לעניינים פליליים. “בתקופות האינטנסיביות ביותר הנושאים האלה תופסים כרבע עד שליש מסדר יומו של היועץ”, השיב מזוז, שכאמור התנגד בעצמו למינוי סנגור פרטי לראשות התביעה.
זה לא עזר. מבין השמות שהביא בפניו השר נאמן בחר נתניהו בוינשטיין. אוהדיו של היועץ החדש בתקשורת חגגו את המינוי. “מזוז לא השאיר חותם... המערכת תקועה... עכשיו הגיע זמן וינשטיין. האיש שהצליח בכל אשר פנה, משפטן מצוין, אדם עם היגיון בריא ושכל ישר, הגון ותם דרך”, פירגן כספית. “מצד שני, פראייר הוא לא... בוערת בו השליחות הממלכתית הזאת, והוא מתכוון לתת את השנים הקרובות למדינה כדי לנסות להזיז את העסק התקוע הזה קדימה”.
התשואות האלה הרימו את גובה הציפיות מוינשטיין לשמים. אל מחיאות הכפיים הסוערות הצטרפו רבים מעורכי הדין הפרטיים שהשתוקקו לראות בפעם הראשונה מאז 48’ איש משלהם באחד מהתפקידים המרכזיים והמשפיעים ביותר במדינה. הם אהבו את וינשטיין, נכבשו בקסמו האישי, התרשמו מתבונתו ומזיכרונו המשובח לפסקי דין. “משפטן מבריק, בקיא, מנוסה מאוד וישר”, אמרה ל”הארץ” עו”ד רחל תורן.
היו בודדים שחשבו שהמינוי הוא כרוניקה של התרסקות ידועה מראש. “זו היתה התאבדות למנות אותו לתפקיד”, מבכה את המינוי משפטן בכיר מאוד. “וינשטיין עסק בתחום צר מאוד - הפלילי. המשפט הפלילי הוא התחום הכי פרימיטיבי בעולם המשפט, הכי פשוט והכי מדויק. המשפטנים והליטיגטורים הגדולים בעולם הם רב גוניים ושולטים בתחום הפלילי, המינהלי, האזרחי והחוקתי גם יחד. בארץ יש כמה אנשים כאלה: מישאל חשין, וינרוט, רם כספי. לוינשטיין לא היה את המנעד הזה וגם בתחום הפלילי הוא לא היה בטופ של הטופ. חוץ מזה הוא נכנס לתפקיד היועץ בגיל 65. בגיל הזה אי אפשר ללמוד כלום. זה היה מינוי חסר סיכוי. אם היה לוינשטיין כוח הסתכלות פנימית, הוא היה אומר לעצמו ביושר: התפקיד הזה לא בשבילי”. גם אמנון אברמוביץ’ הזהיר אותו: יהודה, אל תיקח את התפקיד הזה. הוא הבין כנראה שזה התפקיד המסובך וכפוי הטובה ביותר במדינה, תפקיד שבו אתה מתמודד לעתים לבד לגמרי נגד כוחות על.
באחד מימי הקיץ בשנת 86’ התקשר אלמוני ללשכתו של היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר. “מחכה לכם זר פרחים בכניסה”, הוא הודיע בקול עבה. אחת מהעוזרות של זמיר, עו”ד יהודית צור, ירדה לשער הברזל הכבד המגיף את הכניסה למשרד המשפטים, שם המתין לה זר עגול המיועד להלוויות. האירוע הזה, המתואר בספרה המרתק של המשנה של וינשטיין, עו”ד דינה זילבר, “בשם החוק”, שסוקר את ההיסטוריה של כל היועצים המשפטיים לממשלה, התרחש בימים הסוערים ביותר שידע המוסד הזה מאז ומעולם. מאבטח הוצמד לביתו של זמיר, ניידת טיפול נמרץ נשלחה לשווא לביתו, הוא קיבל שיחות
WANT TO KNOW WHO REALLY RULES THE STATE OF ISRAEL? GO TO
THE SCHLAFF AFFAIR
Powered by Nakim Israeli Citizens © People of Israel 2005, 2021
מועצה אזורית תמר
הר עמשא
הר עמשא
אורי מילשטיין
הר עמשא
Powered by
phpBB
© 2001, 2005 phpBB Group