עמוד ראשי
עדכונים
חיפוש
RSS
מי אנחנו
בלוגים
אינדקס
הצטרפות
בקרה על החדשות
התחבר
חדשות הבלוגים
משחקים - Games
תרומות
מי אנחנו
שו''ת
אינדקס הפורומים
->
פורום נפגעי שחיתות מערכת המשפט
פרסם תגובה
שם משתמש
נושא
גוף ההודעה
סמיילים
ראה עוד סמיילים
Font Color:
ברירת מחדל
אדום כהה
אדום
כתום
חום
צהוב
ירוק
זית
תכלת
כחול
כחול כהה
סגול כהה
סגול
לבן
שחור
Font Size:
Font Size
קטנטן
קטן
רגיל
גדול
ענק
Align:
Align
Left
Center
Right
סגור תגים
Options
HTML
דולק
BBCode
דולק
סמיילים
דולקים
כבה HTML בהודעה זו
כבה BBCode בהודעה זו
כבה סמיילים בהודעה זו
Add an Attachment
If you do not want to add an Attachment to your Post, please leave the Fields blank
Allowed Extensions and Sizes
Filename
File Comment
כל הזמנים הם GMT + 2 שעות
קפוץ אל:
בחר פורום
שחיתות ומערכת השלטון בישראל
----------------
הודעות של נקים
שאלות ותשובות ל-נקים
קורונה-קוביד19
אנשי ציבור שתמכו בחיסונים הסתרת מידע ופגיעה בחופש הפרט במעשים או בשתיקה בקורונה
נפגעים מחיסון הקורונה
פורום חופשי בעניין שחיתות ציבורית
התנהלות הסוכנות היהודית ומפא'י בשואה
מדור חדשות, כתבות דעות ומאמרים בנושא חדשות פוליטיקה ושחיתות
פורום נפגעי שחיתות מערכת המשפט
אינדקס השופטים
גירושין,משמורת ילדים והתנהלות שרותי הרווחה בישראל-כי ילדים נולדים לשני הורים
ביקורת על העיתונות בישראל
ביקורת על השב''כ שרות הביטחון הכללי
נפגעי הטרור
בוגדים בשרות המדינה
פורומים ייעודים על פרשיות שחיתות
----------------
פרשת סיריל קרן/מרטין שלאף
פרשת חיים רמון ומינוי בייניש לעליון
הנשיא משה קצב ופרשת ההטרדה המינית
פרשת חטיפת ילדי תימן וקבוצת הרב עוזי משולם
רצח רבין,המחדלים המשפטיים בפרשת חקירת רצח יצחק רבין
הקיבוץ `בהתהוות` הר עמשא
פרשת אלוף משנה אלחנן טננבוים (טננבאום)
פרשת טלנסקי ופרשיות שחיתות של אהוד אולמרט
פרשת ילדי הגזזת
פרשת היעלמותו של איש המוסד בן אלון זייגר
פורומים חופשים לכל נושא ועניין
----------------
פורום חופש הביטוי לנושאים שונים
סרטונים וסרטים Youtube-יוטיוב ואחרים
Israel Reality
----------------
Eish-Eretz Israel Shelanu
Corruption - The Israeli Connection
La Réalité israélienne
סיקור נושא
מחבר
הודעה
מתוך מעריב
פורסם: שישי 12.08.11 10:19
נושא ההודעה: השופט זיילר והקומבינות שלו עם השופטת בלהה גילאור
שופט עליון: מלחמתו האגרסיבית של השופט זילר בקבלן מהקריות
5.5 מטרים מרובעים. זו העילה למלחמה בת 18 שנה שהכריז השופט ורדי זילר, נשיא ביהמ"ש המחוזי בירושלים לשעבר, על קבלן מהקריות. ואצל זילר, מתברר, יש חוקים אחרים: הצגת מסמכים להוכחת טענותיו? אין צורך. תצהירים שהתבררו כמופרכים? אופס, לא שמנו לב. רווחים מבנייה לא חוקית? לגיטימי. צריך להחליף את השופט? אין בעיה. זילר: "הודגש כי התצהירים אינם מסתמכים על קבלות"
סופ
קלמן ליבסקינד | 6/8/2011 9:03 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: השופט ורדי זילר, ,מערכת המשפט
מעט הזדמנויות יש לו, לאזרח הקטן, להתבונן בבכירי מערכת המשפט שלו, כשהם בגודל טבעי. לצפות בהם כשהם כאחד האדם, בלי גלימה ובלי במה שדואגת להגביה אותם מעליו. להתרשם מהתנהגותם לסביבה, מניקיון שפתם, מהתנהלותם בבית המשפט כשהם יושבים כצד לדיון ולא כמי שמנהלים אותו. ללמוד כיצד הם באמת תופסים את גבולות האסור והמותר, את הצורך המובן כל כך לשמור על החוק ולומר את האמת. ובעיקר להתרשם מהיחס שמעניקה להם המערכת, זו שבמשך שנים רבות היו בשר מבשרה. כבר חמש שנים אני מלווה מקרוב את "תיק זילר". בשנה האחרונה אני גם מקפיד להגיע כמעט לכל דיון באולמה של השופטת דיאנה סלע בבית המשפט המחוזי בחיפה.
ורדי זילר
ורדי זילר צילום: פלאש 90
32 שנה כיהן ורדי זילר כשופט, 14 מתוכן כנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים. מאז שפרש ב-2003 נשאו את שמו שורה של ועדות חשובות. הוא עמד בראש ועדות החקירה שהוקמה בעקבות אסון ורסאיי ו"פרשת פריניאן". הוא בדק את הנעשה בשירותים הווטרינריים ועומד עד היום בראש ועדה הקובעת מי מראשי הרשויות המקומיות ישלם מכיסו על התנהלותו הלא תקינה ומי לא.
בכל תפקיד שכזה, ממש כמו בעשרות שנים של ישיבה על כס המשפט, הוא חרץ גורלות של אנשים. בהינף החלטה שלו נשלחו אנשים לכלא, נגדעו פרנסות, חוסלו קריירות מצליחות, הונחתו מכות מוות על שמם הטוב של אנשים.
בשנים האחרונות הולכת ומתבררת, מעל דפיהם של אלפי מסמכים בבתי המשפט, דמותו מעוררת סימני השאלה של מי שהחיל כללים נוקשים על אחרים - אבל ספק גדול עד כמה אימץ אותם בעצמו. רבים יראו בסיפור הזה את סיפורה של מערכת משפטית שכל מנגנוני הבקרה שלה קרסו נוכח התנהלותו של אחד משלה.
בהצגה הזו ישנם עוד כמה שחקנים. ישנו קבלן בנייה מצליח שזילר מנהל מולו מערכה שהחלה בטענה לחוסר של שלושה מטרים בדירות שבנה עבור בני משפחתו והסתיימה בפירוק חברת הבנייה שלו, שהביא אותו כמעט לחרפת רעב.
ישנה גם קבוצה של קשישים מקריית ביאליק, שרכשו במיטב כספם דירות על קרקע שהייתה שייכת לבני משפחתו של זילר ואשר במשך קרוב לשני עשורים לא מצליחים לרשום אותה על שמם. זילר לא טרח מעולם לשבת איתם, להרים להם טלפון, להתעניין במצבם.
מסכת העובדות הנחשפת בבית המשפט המחוזי בחיפה קשה לעיכול. רק בחודשים האחרונים התברר סופית כי זילר ובני משפחתו הגישו במשך שנים סדרה של תצהירים עמוסים בנתונים כוזבים, בניסיון להוציא מקבלן הבנייה כספים שלא היה חייב להם מעולם. כשזילר חשב שלא טוב ששופט מסוים ידון בתיק, החליף אותו בשיחת טלפון. כששכניהם של בני משפחתו בנו תוספות בנייה בלתי חוקיות, דרש בלי בושה ליהנות גם מפירות העבריינות הזו.
את הסיפור הזה חייבים לקרוא כל מי שהופיעו פעם בבית המשפט, כל מי שמערכת החוק והצדק בישראל יקרה להם, וגם כל מי שמינו את השופט ורדי זילר לעמוד בראשן של כל כך הרבה ועדות ולקבוע כל כך הרבה גורלות של כל כך הרבה אנשים.
פרק א': השליט היחיד מתעקש
לפני 22 שנה, זמן קצר אחרי שמונה לנשיא בית המשפט המחוזי בבירה, הזמין זילר לפגישה את מנשה גולן, אז קבלן מצליח בקריות ובעליה של חברת "שוודיה בע"מ". זילר סיפר לגולן על דודו ודודתו שהלכו לעולמם והשאירו אחריהם בן ובת. היא, שלומית בר דרור, מתגוררת בקריית ארבע. הוא, נ', לוקה בתסמונת דאון ומטופל בכפר טיפולי.
זילר סיפר עוד לגולן כי הוא ורעייתו לקחו על עצמם משימת חיים, לשמש אפוטרופסים לבן הדוד (שנפטר בינתיים) וכי עקב הערכתו הנמוכה ל"כישורי החיים" של אחותו, החליט להתנדב לטפל גם בענייניה. בהמשך יתברר כי הערכתו לכישוריה נמוכה עד כדי כך, שבמשך שנים רבות הוא מטפל בענייניה, בעוד לה עצמה אין מושג מה נעשה והיא מתקשה לתאר בבית המשפט את פעולותיו, למעט משפט אחד - "כל מה שבן דודי עושה מקובל
עליי" - שעליו היא שבה וחוזרת כל העת.
שלומית ונ', הסביר זילר לקבלן, ירשו מגרש בקריית ביאליק והוא מעוניין לבצע עליו עסקת קומבינציה, שבמסגרתה יוכל גולן לבנות ולמכור דירות וקומת מסחר, בתמורה לשתי דירות שייבנו עבור שלומית ונ'. עוד נקבע, כי המסים שיוטלו על הפרויקט ואשר יוטלו על בעלי הקרקע, ישולמו על ידי הקבלן.
זילר שיחק עם התואר "שופט", שהוא נושא, לפי הצורך. מצד אחד, הוא דאג להחתים את רעייתו על כל אחד מעשרות המכתבים שניסח עבורה בנושא ואף הסביר אחר כך שסבר שלא נכון יהיה מצדו, כשופט, להיות מעורב באופן אישי בהליכים. מצד שני, כשהיה צריך להתכתב עם מינהל מקרקעי ישראל דאג לחתום בתואר "שופט", ממש כפי שמופיע גם על התיק הנושא את פרטי העסקה ברשויות המס. אם לא יועיל, לא יזיק.
מנשה גולן
מנשה גולן צילום: אלי דסה
למעלה משנה ניהלו הצדדים משא ומתן. הקבלן ופרקליטו מזה, זילר בעצמו מזה. רוב הפגישות נערכו בביתו של זילר בשכונת טלביה בירושלים. אחרות בלשכתו בבית המשפט המחוזי בבירה. בתחילת 1991 נחתם החוזה. מוכרי הקרקע, כך צוין, הם בר דרור ואחיה החוסה, באמצעות האפוטרופסים שלו, אחותו שלומית ואילנה זילר, רעיית השופט. ב-1992 החלה הבנייה. שמונה חודשים אחר כך כבר ניצבו על הקרקע שני בניינים. בקדמי, על הכביש הראשי, ארבע חנויות ועליהן קומת משרדים. באחורי, ארבע קומות ובהן שמונה דירות, שתיים מהן מיועדות לשלומית ולנ'.
זילר, שהיה הציר המרכזי בעסקה, לא הביע התעניינות בפרויקט הבנייה מהרגע שנחתם החוזה. הוא, שניסח את ההסכמים, שחידד את סעיפיהם, שעמד על קוצו של יו"ד, ושסיפר כל העת עד כמה דאגתו לנכסי בני הדוד גדולה, בחר לסמוך על עצמו. הוא לא נועץ באדריכל, במהנדס או בכל איש מקצוע אחר. הוא גם לא טרח לבקר באתר הבנייה ולו פעם אחת במהלך העבודות. גם כשהקבלן הציע לו לבחור עבור בני משפחתו את הכלים הסניטריים, ויתר זילר על הכבוד.
ואז הסתיימה העבודה. ברגע הזה נזכר זילר לראשונה לפנות לחברו הטוב זה עשרות שנים, המהנדס אמנון אייזנברג, כדי להראות לו את התוכניות. זילר, התברר בהמשך בלי קשר, נהג כשופט להציע לצדדים שהופיעו בפניו את חברו, כמומחה מטעם בית המשפט. בעבר, כששאלתי אותו אם הדאגה הזו לפרנסתו של ידידו מילדות נראית לו תקינה, השיב שמעולם לא כפה על איש לקחת את אייזנברג. הוא רק הציע אותו.
כך או כך, אייזנברג העביר את הניירות למהנדס אחר וזה פסק: הדירות קטנות ממה שסוכם בחוזה. זילר מיהר לנסח מכתב מחאה חריף לקבלן והחתים עליו את רעייתו. "ראיתם לטוב בעיניכם להקצות... דירות ששטחן נופל מהקבוע בהסכם... לא אוכל להסכים לעובדה מוגמרת בעניין זה ויהיה עליכם לתקן את המעוות". זילר גם טרח להעביר מכתב דומה לעו"ד אלי הדס, מי שהחזיק בידו ייפוי כוח בלתי חוזר לרשום בטאבו את הדירות על שם הרוכשים. זילר הזהיר אותו לבל יהין לעשות שימוש בייפוי הכוח. עו"ד הדס ציית.
הדיירים התמימים, קשישים שהשקיעו בדירה את כל חסכונותיהם, הפכו ברגע אחד לבני ערובה של הסכסוך. הקבלן גולן מיהר להשיב במכתב משלו. החישוב שעשיתם בטעות יסודו, כתב. מילאנו את חלקנו בעסקה עד המטר האחרון. זילר נעזר במומחיו, קבע שחסרים 2.75 מ"ר בכל דירה ודרש אותם בחזרה. גולן החל להבין שהוא נקלע לצרה צרורה. שזילר מחזיק לו בשבי בניין עם משרדים וחנויות, ששוויים כמה מיליוני שקלים, ושכל עוד הוא לא מצליח לרשום אותם על שמו, שווים כקליפת השום. גולן ניסה לקדם את הסוגיה בפגישות ישירות עם זילר, אך ללא הועיל. "התרשמתי מהר מאוד שהאיש הולך למשוך אותי לקרב התשה ובכלל לא מחפש פתרונות", אמר.
גולן ניסה לשכנע את זילר שבנה בדיוק לפי ההסכם. כשזה לא עזר, ניסה להסביר לזילר שגם אם הוא צודק והנתונים שלו הם הנכונים, הרי שמדובר בטעות שהמשמעות שלה היא פס ברוחב שבעה סנטימטרים לאורך הקיר בכל אחת מהדירות. זילר המשיך להתעקש לקבל את הדירה בגודל הנכון. גולן הציע אלף רעיונות לפתרונות אבל נתקל בקיר קשוח. זילר סירב להצעה שניסח גולן ללכת לבוררות, שמטרתה לשלם בכסף כל חוסר שיקבע הבורר שקיים, אם קיים. זילר גם סירב להצעה להשאיר חנות אחת משועבדת בצד, כדי שאם ייקבע שאכן חסר שטח, ניתן יהיה לגבות את עלותו ממכירתה. הוא בחר ללכת בגדול ולתקוע את כל הפרויקט, יהא המחיר עבור גולן והדיירים אשר יהא.
גולן, שלא אמר נואש, ניסה לחשוב באופן יצירתי והציע לזילר לרכוש עבורו בקרבת מקום שתי דירות אחרות, גדולות בהרבה מאלו שהתחייב להן. זילר הערים קשיים ודרש לראות לכל דירה מוצעת שכזו שרטוטים, הערכות שמאי, תוכניות ומדידות. גולן, שהכיר היטב את השוק, הסביר לשופט ששום מוכר לא ימתין עד שכל הבדיקות הללו יסתיימו. בוא לקריית ביאליק, תראה את הדירות, תבחר ונסגור עניין, הציע. זילר סירב.
בתיקיהם של הצדדים החלה להיערם חליפת מכתבים מתישה. את כל המכתבים ניסח זילר והחתים עליהם את רעייתו. הוא, המושך בחוטים ("השליט היחיד", כפי שהעידה בת הדוד בהמשך), נשאר לפחות בשלב הזה מחוץ לתמונה. זילר התעקש לא להשלים עם העובדה שהבניין הושלם ולא ניתן עוד לתקן אותו. קודם רצה שהקבלן ירחיב לו את הדירות שנבנו. כשגולן הסביר לו שאי אפשר להרחיב דירה אחרי סיום הבנייה, הסכים לפשרה בתנאי שיפוצה בקרקע.
"ניסינו להסביר לו שזה בלתי אפשרי", הסביר גולן. "שהבניין גמור. היינו מוכנים לשלם לו כסף אם רק יוכיח שהצדק איתו, כמה כבר שווים חמישה מטרים וחצי בשתי הדירות גם יחד? כמה אלפי שקלים? אי אפשר להרוס בניין של ארבע קומות ולהתחיל לבנות אותו מחדש רק כי זילר נזכר פתאום אחרי הבנייה לבדוק את התוכניות".
פרק ב': ניצחון זמני לקבלן
ביולי 1994 החליט זילר לעלות מדרגה והודיע לקבלן שההסכם ביניהם מבוטל. מבחינתו של זילר, מנשה גולן היה צריך בשלב הזה להחזיר לו את הקרקע, עם הבניינים או בלעדיהם. גולן, שעשה כבר הרבה עסקים בחייו וחשב לתומו שללכת לעסקה עם נשיא בית המשפט המחוזי יהיה הדבר הקרוב ביותר לתעודת ביטוח, החל לראות כיצד זילר נחוש, בגלל ויכוח של 2.75 מטרים, לפרק לו את חברת הבנייה המצליחה שבנה בעשר אצבעותיו.
גולן השקיע בפרויקט הזה ממון רב מהונו העצמי ולא הצליח להשיב לחשבון הבנק שלו אגורה מההשקעה. הפרויקט הזה השליך מיד גם על מיזמים אחרים שלו, שהלכו ונתקעו. בלי כסף לא היה יכול לבנות כלום. בשנת 1996 פנה לבית המשפט המחוזי וביקש להצהיר שזילר נהג שלא כדין כשביטל את החוזה.
דיירי בניין המריבה
דיירי בניין המריבה צילום: מורן מעין
כאן החל זילר להפעיל את כוחו בשדה שבו לגולן ולדיירים לא היה מה למכור מולו. ראשית נקבע התיק לדיון אצל השופט שמואל פינקלמן. זילר חשב שלא טוב שהשופט הזה ידון בתיק שלו. אזרח מן השורה יכול במקרה כזה לדפוק את הראש בקיר, או להגיש בקשה לשופט לפסול את עצמו, גם זה רק מטעמים מיוחדים. כשאתה נשיא בית המשפט המחוזי ולא דופק חשבון לאף אחד, מתברר, יש לך עוד כמה אפשרויות.
זילר הרים טלפון לנשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, וביקש ממנו להחליף לו את השופט. בתוך כמה ימים קיבל הקבלן גולן הודעה שהתיק עובר לשופטת רעיה חופרי-וינוגרדוב, אז שופטת חדשה במחוזי. זילר הסביר אחר כך שפינקלמן הוא ידידו והוא בסך הכל רצה למנוע מצב של ניגוד עניינים. ברק טען בזמנו כי בהחלפת השופט "נמנעה תקלה גדולה".
ההליך הזה היה הפעם הראשונה שבה לזילר לא הייתה ברירה אלא להגיש תצהיר ולעמוד על דוכן העדים. יותר לא היה יכול להסתמך על רעייתו ובת דודו, שלא הבינו דבר מכל מה שעשה בשמן בעסקה הזו. זו הייתה עדות מביכה. זילר התגלה על דוכן העדים כאיש בטוח ומלא בעצמו ובעיקר כבור מוחלט בעניינים שבהם התיימר לעסוק בשמם של דודניו.
הוא התקשה להסביר איך ניהל עסקת נדל"ן מורכבת כל כך בלי להיוועץ בשום איש מקצוע. הוא לא זכר אם בדק את נסח הטאבו של הקרקע שמכר לקבלן, וכשנשאל אם הוא בכלל יודע לקרוא נסחים כאלה, השיב "אני יודע לקרוא, אינני בקיא בקריאת נסחים, איני עוסק בכך... כשופט אני רואה מדי פעם נסחים שמוצגים בפניי כראיות".
לשאלותיו המשתאות של פרקליט הקבלן, עו"ד עופר אטיאס, אישר זילר כי לא פנה לשום אדריכל או מהנדס שיבדוק את התב"ע (תוכנית בניין עיר) לפני העסקה. כשנשאל אם עסק פעם בנושא תקנות התכנון והבנייה השיב ש"פרט לידיעה כללית שיש דבר כזה", לא נתקל בנושא, "אך אני יודע שיש דבר כזה בחוק ובמציאות".
זילר גם אישר שלא בדק את המפרט הטכני שצורף לחוזה ושלא ביקר באתר הבנייה אפילו פעם אחת. החלק המעניין הגיע כשהתברר שכמה משוכרי החנויות בבניין המסחרי בנו בחנויות שלהם, בניגוד לחוק, גלריות שהרחיבו את שטח החנות. זילר רצה לקבל אחוזים גם מחשבון הבנייה הפיראטית והבלתי חוקית הזו.
"המילה 'בלתי חוקי' יש לה קונוטציה איומה ונוראה בעיני משפטנים", התפלפל כבוד השופט, "יחד עם זאת, הליכות החיים, בעיקר בענייני בנייה, מכירות במציאות של תוצאות כאלה או אחרות, שאמנם נופלות תחת הביטוי בנייה בלתי חוקית אך העולם חי איתן... גם קנייה בין אחת לשלוש בחנות שחוק העזר אוסר על קנייה בה, היא מעשה בלתי חוקי, אך לא מתייחסים אליו כך".
"אתה ער לכך שבנייה בלתי חוקית היא עבירה פלילית?", שאל אותו בתדהמה עו"ד אטיאס. "אין ספק", השיב זילר. "האם לא מטריד אותך שמה שאתה אומר כאן זה שמגיע לך לקבל פירות של מעשים בלתי חוקיים?". זילר: "חנווני המוכר בין אחת לשלוש מרגרינה, כשאסור לו למכור, זכאי לקבל תמורה עבור המרגרינה".
לקהל באולם נותר רק לדמיין באיזה מצב היה יוצא מהאולם של השופט של זילר עד שכזה. זילר גם לא חש שום חוסר נוחות לחזור ולהציע, כשבניין הדירות מאוכלס כולו בדיירים, שהקבלן יפרוץ את הקירות כדי להרחיב את דירות בני משפחתו, גם אם זה יהיה על חשבון הדיירים האחרים שרכשו דירות בבניין.
ההליך הזה היה הפעם הראשונה שבה מסר ורדי זילר, בתצהיר שהגיש לבית המשפט, רשימה מסודרת של סכומי חובות שלכאורה היה על חברת "שוודיה" לשלם לרשויות המס ולא שילמה. לרשימה הזו שכתב זילר, כך אנחנו יודעים היום מהעובדות שמתגלות ונחשפות בחודשים האחרונים, לא היו כמעט מהרגע הראשון ידיים ורגליים. בני משפחת זילר, פעם האב ופעם ילדיו, המשיכו לגלגל בבתי המשפט את הסכומים הללו פעם אחר פעם, כשבאופן תמוה אף שופט לא מבקש מהם לגבות את טענותיהם במסמך כלשהו.
השופט ורדי זיילר
השופט ורדי זיילר צילום: פלאש
הכל התחיל, כאמור, בתצהיר שהגיש זילר בהליך הזה ובו טען כי הקבלן גולן צריך לשלם לרשויות המס. "מבירור שערכו ב"כ המוכרים עולה כי סך החוב בגין אי תשלום מס שבח על ידי התובעת בגין העסקה עומד כיום על 155,574 ש"ח, וסך החוב בגין אי תשלום מס רכוש עומד כיום על סך 58,232 ש"ח", כתב זילר. בסך הכל, בתוספת תשלומים נוספים, דרש זילר מחברת "שוודיה", כמעט לכל אורך התקופה, סכום של כ-255 אלף שקל.
חודשיים בלבד אחרי הגשת התצהיר הזה, בעוד ההליך מתנהל, שולמה יתרת החוב של נ' במשרדי מס שבח וחובו נסגר סופית. סך החוב ששולם, 80,372 שקל, היה נמוך בהרבה מזה שעליו דיווח זילר רק שבועות ספורים קודם לכן לבית המשפט, כשדרש מחברת "שוודיה" לשלם.
כעבור חמישה חודשים נוספים, כשעמד על דוכן העדים, לא סיפר זילר לשופטת חופרי-וינוגרדוב כי סכומי החוב שמסר בתצהיר שהגיש לה לא מכבר כלל אינם רלוונטיים עוד. כלומר, ש"שוודיה" לא חייבת כל כך הרבה כסף. שלושה חודשים נוספים עברו והזיכויים מרשות המסים על שמו של נ' החלו להגיע. בסך הכל החזירה המדינה לקופה שניהל זילר עבור בן הדוד 31,737 שקל. הזיכוי הזה הפחית עוד יותר את חובה של "שוודיה", ואולם גם עליו לא סיפר איש לשופטת או לקבלן הבנייה.
באוקטובר 2000 פרסמה השופטת חופרי-וינוגרדוב את פסק הדין. הקבלן, קבעה, הפר את החוזה בכך שמסר דירות קטנות מהמוסכם, אולם לא מדובר בהפרה יסודית. "איני סבורה כי ניתן לומר כי אדם סביר לא היה מתקשר בחוזה אילו ראה מראש שיקבל דירה בשטח הקטן בשלושה מ"ר מהמוסכם", כתבה, וקבעה כי "מסקנתי היא שהביטול שננקט אינו עומד בסייג הצדק". גולן חגג. בקשתו לפיצוי כספי אמנם נדחתה, לצד ביקורת של השופטת גם על התנהלותו שלו, אבל עכשיו, היה משוכנע, יהיה זילר חייב לאפשר את רישום הדירות והחנויות על שם הרוכשים.
כשבני דודו של זילר ערערו לבית המשפט העליון על פסק הדין, ערער גם גולן ודרש לקבל פיצויים. פירוט סכומי החוב הכוזבים של "שוודיה", אלו שנמסרו על ידי זילר למחוזי, נמסרו שוב גם לעליון. פסק הדין של השופט יצחק אנגלרד, שניתן כעבור שנתיים, היה סטירת לחי מצלצלת לזילר.
בית המשפט העליון מתח ביקורת על זילר, שהחליט על דעת עצמו לערער בשמו של נ', ובכך הכניס להרפתקה כספית את בן הדוד הנכה. העליון קבע גם באופן הכי ברור שניתן כי זילר לא יוכל עוד לדרוש את המטרים החסרים ולפיכך, אם ירצה, יוכל לתבוע פיצוי כספי עבורם. הא ותו לא.
בינתיים ניהל זילר משא ומתן עם הקבלן. היו לו כמה תנאים לפשרה: האחד, שהקבלן ישלם למשפחתו את הוצאות הנסיעה מירושלים לחיפה. השני, שישלם את כרטיסי הטיסה של הבן שחי בלונדון ואת הוצאות שיחות הטלפון שלהם אליו כדי להיוועץ בו. השלישי, שגם אם בית המשפט העליון יפסוק נגדו, ישלם לו הקבלן 30 אלף דולר. גולן לא האמין למשמע אוזניו. זילר הודיע עוד לקבלן, באמצעות מתווך, שיהיה מוכן לרשום את הבית אם ישלם לו 200 אלף דולר. אחר כך הסכים להתפשר על 80 אלף דולר. במשך כל השנים הוא הקפיד לנסות להוציא את הכסף בכל דרך אפשרית חוץ מהפשוטה ביותר: תביעה לבית המשפט שבמסגרתה יתבררו העובדות.
בשלב מסוים החליטו הדיירים שנמאס להם. לפני כשש שנים הם פנו לזילר בבקשה שיסייע להם לרשום את דירתם בטאבו. זילר הבין שכאן טמון, מבחינתו, מוקש רציני. שאם הדיירים הקשישים והתמימים הללו יבחרו בהליך משפטי, קשה יהיה לראות את בית המשפט משאיר אותם באוויר. שהקלף שהוא מחזיק ביד עלול לברוח לו.
זילר החליט לעצור את "שוודיה" בדרך אחרת, מעבר לוויכוח על שניים או שלושה מטרים, שהיוו את העילה הראשונה למלחמה. בתוך זמן קצר הוא הגיב בצעד מקדים משלו ופנה לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה לפרק את חברת "שוודיה". קודם לכן, סגר את חובה של שלומית למס שבח, בסך 20 אלף שקל. כעת הייתה אמורה להיות בפניו התמונה המלאה של חובות מס השבח. 80 אלף ששולמו עבור נ' בניכוי 31 אלף שקיבל בחזרה כזיכוי ועוד 20 אלף ששולמו עבור שלומית. חובות מס השבח של "שוודיה" עמדו, אם כן, על 69 אלף שקל.
פרק ג': לפרק , לפרק, לפרק
ההליך הזה, שבסופו קיבל זילר את מבוקשו, היה מהעקומים שיכלה מערכת המשפט שלנו להפיק. התיק הזה הגיע אל נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, השופטת בלהה גילאור. גילאור היא חברה אישית טובה של זילר ושל רעייתו. חברות מהסוג שהייתה מחייבת אותה לפסול את עצמה. אבל גילאור לא פסלה. במקום זה בחרה לנהל את התיק ולהסתפק בהצהרה לפרוטוקול: "הודעתי לצדדים על היכרותי וידידותי עם השופט זילר והגברת אילנה זילר".
בלהה גילאור
בלהה גילאור צילום: אתר בתי המשפט
זה לא היה ניגוד העניינים היחיד של גילאור בתיק הזה. גילאור שכחה לספר לצדדים, אפילו לפרוטוקול, כי בעלה הוא לא פחות משותף בכיר במשרד עורכי הדין שמייצג לאורך כל הדרך את שלומית בר דרור ואחיה החוסה. לו היה ההליך הזה מתנהל באופן סביר, ניחא. אלא שזה לא קרה. גילאור עשתה בהליך הזה פאולים למכביר. נתחיל מהעובדות. גילאור לא בדקה אותן. זילר, שבחר לא להעיד ולא להגיש תצהיר בהליך הזה, שלח למערכה את בנו יצחק, המתגורר בלונדון.
ליצחק זילר לא היה שום קשר לעסקה הזו. הוא לא פגש מעולם בקבלן, לא ניהל איתו משא ומתן ולא החליף איתו מעולם מילה. התצהיר שהוא מסר לבית המשפט היה, לפיכך, לכל היותר עדות שמועה ממה שסיפר לו אבא. המסמך הזה היה העדות היחידה בתיק. אמיתותו יכלה לעמוד במבחן אילו רק הייתה גילאור מעמידה אותו על דוכן העדים ומאפשרת לחקור אותו. לשאול אותו האם הוא מסוגל לעמוד מאחורי הדברים שעליהם הצהיר. אבל זה לא קרה. גילאור הסתפקה במה שכתב לה יצחק זילר והחליטה, בלי שום ראיות חיצוניות, שזו האמת.
בקשת הפירוק של "שוודיה", חשוב להבין, נסמכה על שורה של חובות לא גדולים מדי של החברה. הבלוק המרכזי של טענת החוב נסב על הקביעה הבאה בתצהירו של יצחק זילר ואשר נגע ל"אי תשלום מס שבח מקרקעין ומס רכוש".
זילר הצהיר במסמך כי שלומית ונ' נאלצו לשלם לרשויות המס 155,574 שקל עבור מס שבח מקרקעין ו-58,232 שקל עבור מס רכוש, לאחר ש"שוודיה" נמנעה מלשלם את הכסף בעצמה. הנתונים הללו היו נתוני שקר, שכן חובות שלומית ונ' למס שבח נסגרו כזכור שנים קודם לכן, תמורת 69 אלף שקל בלבד.
תצהיר בידיוני נוסף, ממש באותו נוסח, הוגש בהמשך גם לשופטת דיאנה סלע. גם עליו היה חתום יצחק זילר. גם שלומית בר דרור, בתורה, הודיעה לבית המשפט כי אלו הסכומים שנאלצה לשלם. "אישור רשויות המס בדבר ביצוע תשלומי מס כמפורט לעיל יועבר בהמשך", נכתב בסוף תצהירה. אלא שהאישור לא הועבר מעולם ואפילו לא נדרש על ידי בית המשפט. אילו היה נדרש, הייתה קו
WANT TO KNOW WHO REALLY RULES THE STATE OF ISRAEL? GO TO
THE SCHLAFF AFFAIR
Powered by Nakim Israeli Citizens © People of Israel 2005, 2021
מועצה אזורית תמר
הר עמשא
הר עמשא
אורי מילשטיין
הר עמשא
Powered by
phpBB
© 2001, 2005 phpBB Group