עמוד ראשי
עדכונים
חיפוש
RSS
מי אנחנו
בלוגים
אינדקס
הצטרפות
בקרה על החדשות
התחבר
חדשות הבלוגים
משחקים - Games
תרומות
מי אנחנו
שו''ת
אינדקס הפורומים
->
פורום נפגעי שחיתות מערכת המשפט
פרסם תגובה
שם משתמש
נושא
גוף ההודעה
סמיילים
ראה עוד סמיילים
Font Color:
ברירת מחדל
אדום כהה
אדום
כתום
חום
צהוב
ירוק
זית
תכלת
כחול
כחול כהה
סגול כהה
סגול
לבן
שחור
Font Size:
Font Size
קטנטן
קטן
רגיל
גדול
ענק
Align:
Align
Left
Center
Right
סגור תגים
Options
HTML
דולק
BBCode
דולק
סמיילים
דולקים
כבה HTML בהודעה זו
כבה BBCode בהודעה זו
כבה סמיילים בהודעה זו
Add an Attachment
If you do not want to add an Attachment to your Post, please leave the Fields blank
Allowed Extensions and Sizes
Filename
File Comment
כל הזמנים הם GMT + 2 שעות
קפוץ אל:
בחר פורום
שחיתות ומערכת השלטון בישראל
----------------
הודעות של נקים
שאלות ותשובות ל-נקים
קורונה-קוביד19
אנשי ציבור שתמכו בחיסונים הסתרת מידע ופגיעה בחופש הפרט במעשים או בשתיקה בקורונה
נפגעים מחיסון הקורונה
פורום חופשי בעניין שחיתות ציבורית
התנהלות הסוכנות היהודית ומפא'י בשואה
מדור חדשות, כתבות דעות ומאמרים בנושא חדשות פוליטיקה ושחיתות
פורום נפגעי שחיתות מערכת המשפט
אינדקס השופטים
גירושין,משמורת ילדים והתנהלות שרותי הרווחה בישראל-כי ילדים נולדים לשני הורים
ביקורת על העיתונות בישראל
ביקורת על השב''כ שרות הביטחון הכללי
נפגעי הטרור
בוגדים בשרות המדינה
פורומים ייעודים על פרשיות שחיתות
----------------
פרשת סיריל קרן/מרטין שלאף
פרשת חיים רמון ומינוי בייניש לעליון
הנשיא משה קצב ופרשת ההטרדה המינית
פרשת חטיפת ילדי תימן וקבוצת הרב עוזי משולם
רצח רבין,המחדלים המשפטיים בפרשת חקירת רצח יצחק רבין
הקיבוץ `בהתהוות` הר עמשא
פרשת אלוף משנה אלחנן טננבוים (טננבאום)
פרשת טלנסקי ופרשיות שחיתות של אהוד אולמרט
פרשת ילדי הגזזת
פרשת היעלמותו של איש המוסד בן אלון זייגר
פורומים חופשים לכל נושא ועניין
----------------
פורום חופש הביטוי לנושאים שונים
סרטונים וסרטים Youtube-יוטיוב ואחרים
Israel Reality
----------------
Eish-Eretz Israel Shelanu
Corruption - The Israeli Connection
La Réalité israélienne
סיקור נושא
מחבר
הודעה
ידיעות
פורסם: שלישי 10.06.08 21:45
נושא ההודעה: תיקון לחוק, שמקשה על פלסטינים לתבוע את ישראל,חכ ברכה: פרידמן ממלא את תפקיד השטן
ברכה: פרידמן ממלא את תפקיד השטן
חברי כנסת וארגונים ערביים מחו על-כך שהכנסת אישרה את התיקון לחוק, שמקשה על פלסטינים לתבוע את ישראל. בארגון עדאלה אמרו: "הצעת החוק הזו מאיימת לצרף את ישראל לרשימת המדינות המצורעות". ח"כ ברכה: "שר המשפטים ממלא את תפקיד השטן שבא להצדיק פגיעה בחפים מפשע"
שרון רופא-אופיר ואמנון מרנדה פורסם: 10.06.08, 21:43
מוחים: ארגון "עדאלה", האגודה לזכויות האזרח וח"כים ערבים מתחו הערב (יום ג') ביקורת חריפה על ההצעה לתיקון חוק הנזיקין האזרחי, לפיו לפלסטינים שנפגעו ביהודה ושומרון בפעולות צה"ל יהיה הרבה יותר קשה לתבוע את מדינת ישראל.
הארגונים טוענים כי ההצעה שאושרה בקריאה ראשונה בכנסת, מקשה יותר על הפלסטינים מאשר התיקון אותו פסל בג"ץ לפני כשנתיים. "הצעת החוק מנוגדת לשכל הישר ולעקרונות המשפט הישראלי והבינלאומי", הם טוענים.
קריאה ראשונה
לפלסטינים יהיה קשה יותר לתבוע / צבי לביא
הממשלה ביקשה להרחיב את מונח ה"פעולה המלחמתית" המעניק פטור מאחריות המדינה לנזקים שנגרמו גם כתוצאה מפעולות שעשה צה"ל בשטחים. השר פרידמן: "הצורך בחוק נובע מהחלטת בית המשפט העליון"
לכתבה המלאה
בארגון עדאלה אמרו ל-ynet כי "הצעת החוק הזו מאיימת לצרף את ישראל לרשימת המדינות המצורעות, אשר מערכת המשפט שלהן אינה מגנה על זכויות אדם. התוצאה עלולה להיות מבול של תביעות בחו"ל נגד חיילים וקצינים בצבא הישראלי. ההצעה עלולה לפגוע גם באזרחי המדינה, שכן החוק יאפשר לשר הביטחון להכריז גם על אזורים בתוך ישראל כ'אזורי מלחמה', ובכך למנוע גם מתושביהם אשר נפגעו מפעולות כוחות הביטחון את האפשרות להגיש תביעה כנגד פעולותיהם".
בנוסף טוענים הארגונים כי בהעדר אפשרות להגיש תביעות, תפגע גם האפשרות לבדיקה של מקרה התעללות, גניבה ופגיעה ברכוש מצד חיילים או גורמים אחרים בכוחות הביטחון,
כבר לפני תשעה חודשים, כשהוגשה טיוטת החוק, פנו עו"ד חסן ג'ברין מעדאלה, יוסי וולפסון מהמוקד להגנת הפרט, ודן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח במכתב למשנה ליועץ המשפטי לממשלה לפני כחצי שנה. "החוק דנן הוא יציר מתועב. תכליתו הוא ביטול פסיקתו של בית המשפט העליון, האם המטרה היא להעניק לרשות המבצעת ולכוחות הביטחון מעמד על חוקי ולפטור אותם מביקורתם של בתי המשפט בישראל? ומאחריותם למעשיהם".
פרסומת
גם חברי כנסת מהסיעות הערביות וממרצ זעמו על אישור ההחלטה בקריאה ראשונה. ח"כ מוחמד ברכה (חד"ש) אמר במליאת הכנסת: "הצעת החוק הזו היא הצעת חוק האכזריות וההתאכזרות. ממשלת ישראל, בעצם עמידתה מאחורי חוק כזה והגשתו, שר המשפטים שהיה אמור להיות אמון על המערכת המשפטית ועל ערכי הצדק, שמגיש הצעת חוק כזו - היא ממשלה והוא שר משפטים כושלים, חסרי חוש מינימלי של אנושיות, של צדק. שר המשפטים ממלא את התפקיד של השטן שבא כדי להצדיק פגיעה בילדים וחפים מפשע".
ח"כ ואסל טהא (בל"ד) אמר: "ההצעה הזו מכוונת נגד הנהגת הציבור הערבי וחברי הכנסת הערבים. זה עוד צעד של דה-לגיטימציה נגד הציבור הערבי כולו". ח"כ זהבה גלאון (מרצ) הוסיפה: "זהו עוד מהלך של שר המשפטים לצמצום סמכויות בג"ץ ולעקיפת הפסיקה שקבעה כי החוק אינו דמוקרטי".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3553970,00.html
חיים יטיב
פורסם: ראשון 26.08.07 4:33
נושא ההודעה: התוצאה הראשונה של התרגיל
ערוץ 7
פורסם: שני 29.01.07 1:20
נושא ההודעה: המדינה תממן הגנה לקצינים שיתבעו בחו`ל
המדינה תממן הגנה לקצינים שיתבעו בחו"ל
המדינה תשתתף במימון ההגנה המשפטית של קצין שנתבע על פעולותיו בשירות צה"ל, כך אושר היום בוועדת השרים לענייני חקיקה.
כתב ערוץ 7
וועדת השרים לחקיקה אישרה היום הצעת חוק של ח"כ אפי איתם הקובעת כי על המדינה לשאת בהוצאות המשפטיות של קצין שנגדו הוגש כתב אישום בעוון פקודות שביצע או שנתן במהלך שירותו "אי-אפשר להפקיר קצינים שפעלו מטעם המדינה ובשליחותה ללא הגנה", הסביר איתם, תא"ל במילואים, שנגדו הוגשו בעבר תביעות הנוגעות לשירותו הצבאי.
הצעת חוק של ח"כ איתם קובעת, כי חייל שהוגש נגדו כתב אישום, בישראל או מחוצה לה, בגין פקודה חוקית שביצע או שנתן במהלך שירותו הצבאי, יזכה למימון המדינה להגנה משפטית.
"כיום, הסכנות שאורבות לקצינים אינן נמצאות בשדה הקרב בלבד, אלא גם בשדה המשפטי", אמר ח"כ איתם. "אנו עדים בשנים האחרונות לעלייה בסיכוי שיתבעו קצינים בגין פעילותם במהלך השירות הצבאי", ציין. "צריך להיערך באופן מקיף, על מנת לאפשר לאנשים האלו לקבל הגנה משפטית ראויה". לדבריו, לפי המצב היום, מעמיד צה"ל לרשות קצינים שנתבעו הגנה מטעם הסנגוריה הצבאית. "פעמים רבות מדובר במענה שלא מספיק לצרכים מהסוג הזה", הסביר, "לא פעם, קצין שנתבע על מעשיו בשירות זקוק לסוללת עורכי דין שתקדיש זמן רב לעיסוק בתיק שלו. בדיוק כמו שהצבא דואג לביטוח חיים ולביטוח בריאות, הוא צריך להקים מעין קרן לביטוח משפטי".
ח"כ איתם חווה את בעיית מימון ההגנה המשפטית האמורה באופן אישי. "הייתי בין הראשונים שנחשפו לתביעות משפטיות בתקופת האינתיפאדה הראשונה, שבה שירתתי כמפקד חטיבת גבעתי", סיפר איתם. "בסופו של דבר, מעולם לא הועמדתי לדין ולא הוגש נגדי כתב אישום, אולם הייתי חשוף לתביעות של הצבא עצמו ושל גורמים אזרחיים במדינה. הטיפול המשפטי הכולל גזל ממני משאבים כספיים רבים שמומנו מכספי האישי. איני רוצה לראות קצינים נקלעים למצב הזה. אי-אפשר להפקיר קצינים שפעלו מטעם המדינה ובשליחותה ללא הגנה".
באחרונה רבו המקרים שבהם הוגשו כתבי אישום נגד קצינים, שפעלו על-פי פקודות הצבא. במקרה האחרון, הוצא כנגד הרמטכ"ל הקודם, משה (בוגי) יעלון, צו מעצר עת ביקר בניו זילנד. לפניו, ביטל תא"ל אביב כוכבי, מפקד אוגדת עזה, את לימודיו בבריטניה בשל חשש שיוגש נגדו כתב אישום דומה. מספר חודשים לפניו, נתקל באותה הבעיה גם אלוף פיקוד הדרום לשעבר, דורון אלמוג, ששימש בתפקיד במהלך האינתיפאדה השנייה.
"בעקבות פעילותם החוקית בצבא, הוגשו נגדם תביעות בארץ או מחוצה לה", אמר איתם. "תביעות כאלו כרוכות בהוצאות משפטיות יקרות, בבזבוז זמן ובטרדה רבה. מן הראוי שהמדינה שהורתה לחייליה לבצע פעולות, תישא בהוצאות ההגנה עליהם, ולא תפקיר אותם בידי אלו שמבקשים להרע למדינה באמצעות תביעות מסוג זה".
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/158923
מחלקה ראשונה
פורסם: שני 08.01.07 8:08
נושא ההודעה: בית המשפט העליון: ניתן היה למנוע הריגת הנערה ליד רפיח
בית המשפט העליון: ניתן היה למנוע הריגת הנערה ליד רפיח
פסק הדין הותר לפרסום: השופטים הורו לחקור הוראות פתיחה באש שגרמו להריגת הנערה הפלשתינית קבעו: בגופה של הנערה נמצאו קליעים רבים
מאת: יואב יצחק | |
www.Nfc.co.il
סרן ר` תובע 3 מיליון שקלים מאילנה דיין
---------------------------------------------------------------------- ----------
צה"ל יפצה את סרן ר`, שזוכה מפרשת וידוא ההריגה
---------------------------------------------------------------------- ----------
מ"פ גבעתי הנאשם בווידוא הריגה בילדה שוחרר ונשקו יוחזר לו
---------------------------------------------------------------------- ----------
בית המשפט העליון מורה לפרקליט הצבאי הראשי, לחקור בשאלה האם נקבעו הוראות פתיחה באש החורגות מן הפקודות הרשמיות הנהוגות בצה"ל, הוראות שכתוצאה מהן נהרגה הילדה הפלשתינית אימאן אלהמץ, והיא בת 13 שנים בלבד, מירי חיילי צה"ל במוצב "גירית" שבדרומה של רצועת עזה. בית המשפט מחייב את הפרקליטות להביא בפני הוריה של הנערה את ממצאי התחקיר, למעט פרטים חסויים העלולים לפגוע בבטחון המדינה. כמו-כן חוייבה המדינה לשלם לעותרים - הוריה של הנערה, ועמותת הוועד הציבורי נגד העינויים בישראל, הוצאות משפט בסך 15 אלף ש"ח.
בית המשפט קובע, כי "מספרם הרב של הקליעים, שפגעו בה בכל חלקי גופה, העיד על משכו ועל עוצמתו של הירי שבוצע לעברה". פסק הדין שניתן ביום 14.12.06 על-ידי השופטים אהרן ברק (נשיא בדימ.), סלים ג`ובראן, ואדמונד לוי (שכתב את פסק הדין), הותר עתה לפרסום, למעט חלקים שנותרו חסויים מטעמים של בטחון המדינה.
במקביל, דחה בית המשפט את דרישת העותרים להורות על חקירתם של חיילים בחשד לביצוען של פקודות בלתי חוקיות. קביעה זו ניתנה "בלא שיהא בדבר כדי לפטור את רשויות הצבא מעריכתם, ככל שהדבר נדרש, של כל בירור או חקירה אחרים, החורגים מגדריה של עתירה זו". הדברים מכוונים, ככל הידוע, לצעדים משמעתיים נגד האחראים להריגת הילדה.
השופט אדמונד לוי שכתב כאמור את פסק הדין קובע, כי ניתן היה למנוע את הריגתה של הנערה (ציטוט): "למקרא עובדותיה של הפרשה ניקרו בלבי תחושות קשות, שכן את מותה של אלהמץ ניתן היה למנוע, לו אך פעלו כל הגורמים המעורבים כנדרש". יחד עם זאת הוא קובע (ציטוט): "ברם, אם מצוי היה פגם בהתנהגותו של מי מהקצינים או החיילים, בין שיסודו באי יישומן הראוי של פקודות ובין שמקורו בטעות בשיקול דעת, הרי חורג הוא מגדריה של עתירה זו. כמו מאליו מצפה אתה, כי חרף זאת, ייתן הפרקליט הצבאי הראשי דעתו אף להיבט זה של הפרשה, ולצורך במיצויו של הבירור המשפטי באשר לכלל הגורמים שהביאו למותה של אימאן אלהמץ – בירור אשר דומה כי טרם הושלם די צורכו. אולם, את הסעד לו נדרשנו במסגרת ראשה השני של העתירה שבפנינו [להעמיד לדין את החיילים, י.י.], לא נוכל אנו להעניק".
הנערה הפלשתינית נורתה ונהרגה בבוקרו של יום 5.10.04 מירי חיילי צה"ל במוצב "גירית" שבדרומה של רצועת עזה. המוצב "גירית" שכן בתווך בין מה שהיה ציר "פילדלפי" לבין העיר רפיח. האזור הסמוך אליו הוגדר "אזור סכנה מיוחד". על-פי עדויות חיילי הש"ג השומרים על המוצב, הם ראו לפתע את הנערה בקרבת המוצב, ועל-כן ירו בה. לפי עדותם, הוראות הפתיחה באש התירו מפורשות ירי גם בילדים שנכנסו לאזור הביטחוני האסור, ובכלל – הם לא הבחינו בכך שמדובר בנערה, תלמידת בית ספר, שילקוט ספרים על גבה.
השופט לוי כותב, כי גם עתה, "מוסיפות לנסר שאלות, אשר מענה להן לא נמצא עד ליום הזה. מה היו קורותיה של אלהמץ באותו בוקר, בטרם נפתחה לעברה האש שגרמה למותה? מה הניעה, לבושה בתלבושת בית-ספר ונושאת ילקוט ספרים, לעשות דרכה אל עבר המוצב הצבאי, בכיוון הפוך מביתה ומבית-הספר? האם ידעה או יכֹלה לדעת, כי רגליה מוליכות אותה אל אזור אשר מאן דהוא הגדירו כאסור בתנועת פלשתינים? מדוע לא הבחינו בה חיילי העמדות, החולשות בתצפית על השטח, עוד כשסיפק היה בידם לעצור את הילוכה ולהתרות בה לבל תוסיף ותתקרב? כלום קשור מחדל זה בכשל מבצעי ומשמעתי חמור, אותו יש לתלות, בין היתר, במערכת נורמטיבית לקויה בגדרה פעלו חיילי המוצב? כיצד זה טעו השומרים בשערי המוצב לסבור, כי בשל קרבתה אל השער מקימה הנערה סכנה מיידית וממשית לחייהם, וכיצד הסתמכו כל יתר חבריהם על זיהוי שגוי זה והצטרפו כאיש אחד לירי לעברה? מדוע לא חדלו מן האש, עד שמתה, אף שבמנוסתה היו מהם שזיהו כי נערה צעירה היא?".
בית המשפט פסק – בהתבסס על עדויות החיילים, כי קיים פער משמעותי בין הוראות הפתיחה באש, הרשמיות, לבין אלה שניתנו לחיילים במוצב גירית, בנסיבות המיוחדות שייחדו אזור זה. כך לדוגמא, סרן ר` פקד על חייליו לחרוג מהוראות הפתיחה באש, לפני האירוע ואף במהלכו – כשהורה ברשת הקשר כי "יש להרוג כל מי שזז במרחב, אפילו אם זה ילד בן שלוש" (סרן ר` זוכה בבית הדין הצבאי, י.י.).
בית המשפט דן בהרחבה בפערים שבית ההוראות הפתיחה באש הנ"ל, אך גם לאחר זאת הגיע למסקנה כי אין מדובר בהוראות בלתי חוקיות, אלא בהוראות שנקלטו באופן שונה על-ידי החיילים והקצינים במוצב גירית. בית המשפט קובע, כי "על-אף שעובדותיה של פרשת אלהמץ משמשות רקע ובסיס לתהייתם זו של העותרים, הרי השאלה המונחת לפתחנו משתרעת אל מעבר לגדריו של אותו מקרה מסוים".
בפסק הדין כותב השופט לוי, כי ההוראות הפתיחה באש מסייגות במידה ניכרת את הסמכות להכריז על שטח פלוני "אזור ביטחוני מיוחד" (סעיפים 17(ב) ו-(ג) להוראות), וכי הנחיות הירי בשטח זה מצַוות אף הן על ריסון וזהירות. מודגש בהן, כי עצם הימצאותו של אדם במרחב הביטחוני אינה מעידה על מסוכנותו. ...[איסור פרסום]...
בפסק הדין שחלקים ממנו נותרו חסויים (איסור פרסום...), כותב השופט כי הדברים שהוצגו בפניו, "שאין מקום לפרשם אלא כפשוטם, מקימים למצער ראשית ראיה לקיומו של פער בין הוראות הפתיחה-באש שבכתובים לבין אלו עליהן הורה מאן דהוא בגזרתו של גדוד "שקד". ואם בהוראות הלילה נפל לכאורה פגם, מי לידי יתקע כי לא כך ארע אף באשר ליום? דבר זה מחייב, להשקפתי, את הפרקליט הצבאי הראשי ליטול על עצמו את מלאכת בירורו של העניין.
נוצר: 07/01/2007 | עודכן: 07/01/2007 | רשימות נוספות: יואב יצחק
http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-119921-00.html?tag=08-04-50
חיים יטיב
פורסם: ראשון 31.12.06 10:31
נושא ההודעה: בגץ `טועה`(משחק בתופסת) בעתירות נגד צה`ל על חיסול שחאדה
בגץ `טועה`(משחק בתופסת) בעתירות נגד צה`ל על חיסול שחאדה
הכתבה בהארץ:
בג"ץ קבע בטעות שעתירה נגד הרמטכ"ל הוכרעה
יום ראשון, 31 בדצמבר 2006, 8:03 מאת: יובל יועז, הארץ
שחאדה. חוסל ביחד עם עוד 14 חפים מפשע (רויטרס)פס"ד שפורסם עסק בעתירה העקרונית בעניין "מדיניות החיסולים" עקב סיכולו הממוקד של שחאדה, בו נהרגו גם 14 חפים מפשע
שופטת בג"ץ דבורה ברלינר, פרסמה בשבוע שעבר פסק דין, שבו נקבע כי בג"ץ כבר הכריע בעתירה לפתיחת חקירה פלילית עקב סיכולו הממוקד של סלאח שחאדה - איש חמאס שבהתנקשות צה"ל בחייו ביולי 2002 נהרגו 14 פלסטינים חפים מפשע. זאת, אף שפסק הדין בעתירה טרם ניתן והדיון אמור להתקיים בבג"ץרק בעוד כמה חודשים. בעקבות פסק הדין השגוי, פנו אנשי "יש גבול" לבג"ץ בבקשה לבטל את הקביעה - אך בקשתם נדחתה על הסף.
לפני כשלושה שבועות פרסם בג"ץ, בראשות נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) אהרן ברק, את פסק הדין בעתירה העקרונית לביטול מדיניות "הסיכולים הממוקדים". במהלך חמש שנות הדיון בבג"ץ בעתירה זו הוצמדה לה עתירה אחרת, שהגיש איש "יש גבול" יואב הס, בדרישה לפתוח בחקירה פלילית בעקבות ההתנקשות בשחאדה. בבג"ץ קבעו שהעתירות יידונו במשותף.
פרסומתמאחר שפסקי הדין בעתירות התעכבו, עתר הס לפני כחודשיים פעם נוספת לבג"ץ - נגד שופטי בג"ץ שמעכבים לטענתו את פסקי הדין. אף שהדיון בעתירות אוחד, פסק הדין שפורסם עוסק רק בעתירה העקרונית בעניין "מדיניות החיסולים" ולא בפרשת שחאדה. לאחר פסק הדין בעתירה העקרונית, הוציא בג"ץ פסק דין בעתירה נגד שופטיו, שבו נקבע כי העתירה התייתרה לאחר שניתן פסק דין בעתירות המבוקשות. הס פנה לבג"ץ שוב - מאחר שהעתירה בעניין שחאדה טרם הסתיימה.
הפעם שינתה ברלינר את הנימוק לדחיית העתירה: "משהתיק בפרשת שחאדה נקבע לדיון לפי לו"ז בית המשפט, מתייתרת העתירה".
http://news.walla.co.il/?w=//1032749
בגידה? בג"ץ נותן רוח גבית לטרור המשפטי נגד חיילי צה"ל=>
http://www.nakim.org/israel-forums/viewtopic.php?t=1265
ערוץ 7
פורסם: שישי 15.12.06 2:11
נושא ההודעה: ח`כ הנדל: שוב יורה הבג`צ ברגלי המדינה
כ"ד כסלו תשס"ז, 15 דצמבר 06
עוד במדור
פרסום ראשון: 14/12/06, 10:13
ח"כ הנדל: שוב יורה הבג"צ ברגלי המדינה
ח"כ צבי הנדל (האיחוד הלאומי) מגיב הבוקר לפסיקת בג"ץ בסוגיית הסיכולים הממוקדים ואומר "שוב יורה הבג"צ ברגלי המדינה!".
מערכת ערוץ 7
השופט בדימוס, אהרון ברק קבע הבוקר בפסק דינו כי "אין לקבוע מראש כי כל סיכול ממוקד הוא אסור על פי המשפט הבינלאומי כשם שאין לקבוע מראש כי כל סיכול ממוקד הוא מותר".
תגובות לפסק הדין:
ח"כ צבי הנדל (האיחוד הלאומי) מגיב הבוקר לפסיקת בג"ץ בסוגיית הסיכולים הממוקדים ואומר "שוב יורה הבג"צ ברגלי המדינה! בנוסף לחיבוטי הנפש של החייל בטרם הוא מבצע חיסול ממוקד, הוא יידע עכשיו שהוא חשוף לתביעות וייתכן שיישב בכלא. הבג"צ עשה היום התקדמות גדולה נוספת לשינוי מיידי של שיטת מינוי השופטים - כדי שלא כולם יהיו שליחי השמאל הקיצוני", אומר הנדל.
ח"כ ד"ר יובל שטייניץ מברך על פסיקת בג"צ, בעניין הסיכולים הממוקדים ואומר "בג"צ חזר לעשתונותיו ולתובנה, שחובת המדינה להגן על אזרחיה, גוברת לכל חובה אחרת, כולל חובתה כלפי אזרחי מדינת אויב, או הרשות הפלסטינית. יחד עם זאת, הגיע הזמן, שכנסת ישראל תגביל בחקיקה את מעורבותו של בג"צ, בענייני מלחמה ושלום, הגירה וטרור".
יו"ר האיחוד הלאומי, ח"כ בני אלון, מגיב להחלטת בג"ץ הבוקר. "הבג"צ ממשיך בחיסול הממוקד של המערכות הדמוקרטיות. על פי הפסיקה מהיום רק בית המשפט ישפוט מהי פעולה מלחמתית כשרה ומהו סיכול ממוקד כשר. ככה אי אפשר להילחם!" אומר אלון.
ח"כ אריה אלדד אומר בתגובה לפסיקת בג"ץ כי "במפתיע, אהרון ברק לא תרם היום תרומה משמעותית לארגוני הטרור ויחד עם זאת, אנחת רווחה גדולה צריכה להשמע היום במדינה על זה שהוא הלך סוף סוף", אומר אלדד.
ח"כ אפי איתם (האיחוד הלאומי) מגיב הבוקר להחלטת בג"ץ ואומר "בעידן של טרור הרואה באוכלוסיה אזרחית כמטרה, הסיכול הממוקד הוא כלי מבצעי יעיל ומוסרי המאפשר למדינה להתגונן כנגד אלו החפצים לזרוע בה הרס והרג".
ח"כ אלי גבאי (מפד"ל) מבקר את החלטת בג"ץ מהבוקר בסוגיית הסיכולים הממוקדים. "בג"ץ מאמץ את מדיניות העמימות הלקוחה מתחום הנשק האטומי" אומר גבאי. ח"כ גבאי טוען עוד, כי לשופט אהרון ברק לא היה אומץ להתיר באופן מוחלט את הכלי המוסרי במאבק בטרור ואת הפגיעה הישירה בטרור ושולחיו.
יו"ר סיעת האיחוד הלאומי-מפד"ל, ח"כ אורי אריאל אומר "הבג"ץ בפסיקתו עומד שוב לימינו של החמאס. עיני ברק נשואות ליוקרתו בעולם ולא לבטחון והגנה של אזרחי ישראל".
חוג הפרופסורים: להציל את הדמוקרטיה המתגוננת
"האקטיוויזם השיפוטי שהנהיג השופט אהרן ברק במשך שנות כהונתו הרבות בבית המשפט העליון ערער את הבלמים והאיזונים בין הרשויות במשטר הדמוקרטי בישראל. עוצמתה הרבה של הרשות השופטת, לעומת חולשתן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, גרמו למעורבות מוגזמת של הרשות השופטת בעניינים שאינם שלה. לשיאו הגיע ברק בפסקי הדין האחרונים שלו, הפוגעים קשות בכושר ההתגוננות של ישראל מול תוקפיה: הגבלות מחמירות על סיכול ממוקד של מעשי טרור, וחיוב המדינה לפצות אזרחי אויב שנפגעו כתוצאה מהמלחמה שנכפתה עליה",נכתב בהודעת החוג.
חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי קורא לנשיאה החדשה של בית המשפט העליון לוותר על מקצת מהעוצמה המופרזת שנצברה בידי הרשות השופטת. "בכך תתרום לשיקום הבלמים והאיזונים החיוניים לדמוקרטיה ותגביר את האמון המתערער של חלקים נרחבים מאד בציבור בשיקוליו של בית המשפט העליון".
מנהיגות יהודית: אהרון ברק מבצע וידוא הריגה למדינת ישראל
תנועת מנהיגות יהודית בראשות משה פייגלין מגיבה לפסיקתו של אהרון ברק , הקובעת כי הסיכולים הממוקדים ייבחנו על פי אמות המידה של בית המשפט הבין לאומי. "במקום להגן על חיילי צה"ל מידו הארוכה של בית הדין הבין לאומי, מעדיף ברק לחזק את בית המשפט הבין לאומי, והוא מעביר את הסמכות לבחינת דרכם של חיילי צה"ל, לידיהם של "אוהבי ישראל" בהאג" אומרים בתנועה.
בתנועה מוסיפים כי "בעשור האחרון מבצע הבג"ץ סיכול ממוקד במדינת ישראל. עם תום כהונתו, החליט אהרון ברק לבצע גם ווידוא הריגה...".
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/157357
חיים יטיב
פורסם: שישי 15.12.06 2:10
נושא ההודעה: המשך של פסק הדין
35. על רקע שיקולים אלה יש לכלול בגדר נטילה של "חלק ישיר" במעשי האיבה, את המקרים הבאים: מי שאוסף מידע על הצבא, בין בתחומים שבהם מתבצעים מעשי האיבה (ראו, Parks, "Air War and the Law of War", 32 A. F. L. Rev. 1, 116 (1990); להלן - פרקס) ובין מעבר לתחומים אלה (ראו שמיט, עמ` 511); מי שמוביל לוחמים בלתי חוקיים אל המקום בו מתבצעות פעולות איבה או ממנו; מי שמפעיל כלי נשק בו משתמשים לוחמים בלתי חוקיים או מפקח על הפעלתם או נותן להם שירות, יהא המרחק משדה הקרב אשר יהא. כל אלה מבצעים פונקציה של לוחמים. הפונקציה קובעת את ישירות נטילת החלק במעשי האיבה (ראו ווטקין, עמ` 17, וכן Roscini,). לעומת זאת, מי שמוכר ללוחם בלתי חוקי מוצרי מזון או תרופות אינו נוטל חלק ישיר אלא עקיף במעשי האיבה. הוא הדין במי שמסייע ללוחמים הבלתי חוקיים בניתוח אסטרטגי כללי ומעניק להם תמיכה לוגיסטית-כללית, לרבות תמיכה כספית. הוא הדין במי שמפיץ תעמולה התומכת באותם לוחמים בלתי חוקיים. אם אלה נפגעים עשויה המדינה שלא להיות אחראית לכך, אם הם נכנסים לגדר אובדן או נזק נלווה (collateral or incidental damage). עמד על כך גסר (Gasser):
"Civilians who directly carry out a hostile act against the adversary may be resisted by force. A civilian who kills or takes prisoners, destroys military equipment, or gathers information in the area of operations may be made the object of attack. The same applies to civilians who operate a weapons system, supervise such operation, or service such equipment. The transmission of information concerning targets directly intended for the use of a weapon is also considered as taking _ in hostilities. Furthermore, the logistics of military operations are among the activities prohibited to civilians… [N]ot only direct and _ involvement but also preparation for a military operation and intention to take _ therein may suspend the immunity of a civilian. All these activities, however, must be proved to be directly related to hostilities or, in other words to represent a direct threat to the enemy… However, the term should not be understood too broadly. Not every activity carried out within a state at war is a hostile act. Employment in the armaments industry for example, does not mean, that civilian workers are necessarily _ in hostilities… Since, on the other hand, factories of this industry usually constitute lawful military objectives that may be attacked, the normal rules governing the assessment of possible collateral damage to civilians must be observed" (p. 232, para. 517, 518 .(פלק,
בספרות הבינלאומית קיימת מחלוקת סביב המקרה הבא: מה דין אזרח הנוהג במשאית המובילה תחמושת (ראו פרקס, עמ` 134; שמיט, עמ` 507; A. P. V. Rogers, Law on The Battlefield 8 (1996); להלן – רוגרס; וכן Turner and Norton, "Civilians At The Tip of the Spear", (2001) A. F. L. Rev 31; Heaton, "Civilians at War: Re-Examining The Status of Civilians Accompanying The Armed Forces", (2005) 57 A. F. L. Rev. 171). יש הסבורים כי הוא נוטל חלק ישיר במעשי האיבה (ועל כן ניתן לתקוף אותו) ויש הסבורים כי הוא אינו נוטל חלק ישיר (ועל כן לא ניתן לתקוף אותו). שתי הדעות גורסות כי את התחמושת שבמשאית ניתן לתקוף. המחלוקת הינה לעניין תקיפת הנהג-האזרח. הסבורים כי הוא נוטל חלק ישיר במעשי האיבה גורסים כי ניתן לתוקפו. הסבורים כי הוא אינו נוטל חלק ישיר במעשי האיבה גורסים כי אותו אין לתקוף, אך אם הוא נפגע הרי זה אובדן נלווה הנגרם לאזרח המצוי בקרבת אובייקט צבאי הניתן לתקיפה. לדעתנו, אם הנהג-האזרח מוביל את התחמושת למקום ממנו ישתמשו בו לביצוע פעולות האיבה יש לראותו כנוטל חלק ישיר במעשי האיבה (ראו דינשטיין, עמ` 27; שמיט, עמ` 508; רוגרס, עמ` 7; וכן A. P. V. Rogers and Malherbe, Model Manual of the Law of Armed Conflict 29 (ICRC, 1999))).
36. מה דין אזרחים, המהווים "מגן חי" (human shield) לטרוריסטים שנוטלים חלק ישיר במעשי האיבה? בוודאי שאם הם עושים כן משום שאולצו לעשות כן על ידי הטרוריסטים, אין לראות באותם אזרחים תמימים כנוטלים חלק ישיר במעשי האיבה. הם עצמם קרבנות הטרור. לעומת זאת אם הם עושים כן מרצונם החופשי ותוך תמיכתם בארגון הטרור, הרי יש לראותם כמי שנוטלים חלק ישיר במעשי האיבה (ראו שמיט, עמ` 521 וכןSchmitt, "Humanitarian Law and Direct _ in Hostilities by Private Contractors or Civilian Employees", 5 Ch. J. Int`l Law 511, 541 (2004)).
37. ראינו, כי אזרח הפוגע בצבא, נוטל "חלק ישיר" במעשי האיבה. מה דין אלה המגייסים אותו ליטול חלק ישיר במעשי האיבה, ואלה אשר שולחים אותו לבצע מעשי איבה? היש הבדל בין מפקדיו הישירים לבין אלה הממונים עליהם? האם נטילת החלק ה"ישיר" מוטלת רק על כתפי המחבל האחרון בשרשרת הפיקוד, או שהיא משתרעת על כל השרשרת כולה? לדעתנו, אין לצמצם את אופייה ה"ישיר" של נטילת החלק אך למי שמבצע את פעולת התקיפה הפיזית. גם מי ששולח אותו לביצוע התקיפה, נוטל בה "חלק ישיר". הוא הדין במי שהחליט על הפעולה עצמה, ומי שתכנן אותה. אין לומר על כל אלה כי הם נוטלים חלק עקיף במעשי האיבה. תרומתם היא ישירה (ופעילה) (ראו שמיט, עמ` 529).
ו. חלק שלישי: "ולמשך אותו הזמן"
38. סעיף 51(3) לפרוטוקול הראשון קובע כי אזרחים נהנים מההגנה מפני סכנות הנובעות מפעולות צבאיות, והם לא יהיו מטרה לתקיפה, אלא אם כן "ולמשך אותו הזמן" (for such time) בו הם נוטלים חלק ישיר במעשי האיבה. הוראת סעיף 51(3) לפרוטוקול הראשון מעמידה דרישה של זמן. אזרח הנוטל חלק במעשי איבה מאבד את ההגנה מפני תקיפה "למשך אותו זמן" בו הוא נוטל חלק באותם מעשי איבה. עבר "אותו זמן" - חוזרת ההגנה הניתנת לאזרח למקומה. לדעת המשיבים, חלק זה של סעיף 51(3) לפרוטוקול הראשון אינו בעלי אופי מנהגי, ואין מדינת ישראל חייבת לנהוג על פיו. אין בידינו לקבל גישה זו. כפי שראינו, סעיף 51(3) לפרוטוקול הראשון על כל חלקיו משקף משפט בינלאומי מנהגי, לרבות הדרישה בעניין הזמן. שאלת המפתח הינה, מה פירושה של הוראה זו, ומהו היקף פריסתה?
39. כמו לגבי היקפו של הדיבור "נוטלים חלק ישיר" במעשי האיבה, כך גם לגבי היקפו של הדיבור "ולמשך אותו הזמן", אין הסכמה בספרות הבינלאומית. אכן, שני מושגים אלה קרובים זה לזה. עם זאת, אין הם זהים. בהיעדר הסכמה על פירושו של הדיבור "ולמשך אותו הזמן" אין מנוס מהליכה ממקרה למקרה. שוב יועיל אם נבחן את המקרים הקיצוניים. מחד גיסא, אזרח אשר נטל חלק ישיר במעשי איבה באופן חד פעמי או ספורדי, ולאחר מכן מנתק עצמו מפעילות זו, הוא אזרח שעם ניתוקו מהפעילות זכאי להגנה מתקיפה. אין לתקוף אותו בגין מעשי האיבה שביצע בעבר. מאידך גיסא, אזרח אשר הצטרף לארגון טרור, אשר הפך להיות ביתו, ובמסגרת תפקידו באותו ארגון הוא מבצע שרשרת של מעשי איבה, תוך הפסקות קצרות למנוחה ביניהם, מאבד את חסינותו מפני התקפה "במשך אותו הזמן" בו הוא מבצע את שרשרת הפעולות. אכן, לגבי אזרח כזה המנוחה בין מעשי האיבה אינה אלא התכוננות למעשה האיבה הבא (ראו Statman, "Targeted Killing", 5 Theoretical Inquiries in Law 179, 195 (2004)).
40. דוגמאות אלה מצביעות על הדילמה אשר דרישת ה"ולמשך אותו הזמן" מעמידה בפנינו. מחד גיסא אין לפגוע באזרח שבאופן חד פעמי או ספורדי נטל חלק ישיר במעשי איבה, אך אשר ניתק עצמו מהם (אם בכלל ואם לתקופה ארוכה). מאידך גיסא, יש להימנע מהתופעה של "הדלת המסתובבת" (ה-revolving door), על פיה יש לכל מחבל מעין "קרנות מזבח" או "ערי מקלט" אליהם הוא פונה למנוחה ולהתארגנות, תוך שהם מעניקים לו הגנה מפני תקיפה (ראו שמיט, בעמ` 536; ווטקין, עמ` 12; קרצ`מר, עמ` 193; דינשטיין, עמ` 29, וכן פרקס, עמ` 118). בתחום הנרחב שבין שתי אפשרויות אלה מצויים המקרים ה"אפורים", אשר לגביהם טרם התגבש משפט בינלאומי מנהגי. אין מנוס, איפוא, מבחינה עניינית של כל מקרה ומקרה. בהקשר זה מן הראוי לעמוד על ארבעה אלה: ראשית, נדרש מידע מבוסס בטרם יסווג האזרח כנופל לאחד מהמצבים עליהם עמדנו. אין לפגוע באזרחים תמימים (ראו קססה, עמ` 421). צריך להתקיים מידע בדוק ביותר באשר לזהותו ופועלו של האזרח אשר לפי הטענה נוטל חלק במעשי האיבה (ראו Ergi v. Turkey, 32 EHRR 388 (2001)). בצדק ציין קססה כי:
"[I]f a belligerent were allowed to fire at enemy civilians simply suspected of somehow planning or conspiring to plan military attacks, or of having planned or directed hostile actions, the basic foundations of international humanitarian law would be seriously undermined. The basic distinction between civilians and combatants would be called into question and the whole body of law relating to armed conflict would eventually be eroded" (p. 421).
הנטל המוטל, בעניין זה, על הצבא התוקף הוא כבד (ראו קרצ`מר, עמ` 203; גרוס, עמ` 606). במקרה של ספק, נדרשת בדיקה קפדנית בטרם תעשה תקיפה. עמדו על כך Henckaerts and Doswald-Beck:
"[W]hen there is a situation of doubt, a careful assessment has to be made under the conditions and restraints governing a _ situation as to whether there are sufficient indications to warrant an attack. One cannot automatically attack anyone who might appear dubious" (p. 24).
שנית, אין לתקוף אזרח הנוטל חלק ישיר, אותה עת, במעשי האיבה, אם ניתן לנקוט כלפיו אמצעי שפגיעתו פחותה. במשפטנו הפנימי, כלל זה מתבקש מעקרון המידתיות. אכן, מבין האמצעים הצבאיים, יש לבחור באותו אמצעי שפגיעתו בזכות האדם של הנפגע היא הפחותה. על כן, אם ניתן לעצור טרוריסט הנוטל חלק ישיר במעשי האיבה, לחקור אותו ולהעמידו לדין, יש לנקוט בצעדים אלה (ראו Mohamed Ali v. Public Prosecutor [1969] 1 A.C. 430). משפט עדיף על שימוש בכוח. מדינת חוק נוקטת ככל האפשר בהליכי משפט ולא בהליכי כוח. שאלה זו התעוררה בעניין McCann v. United Kingdom, 21 E.H.R.R. 97 (1995); להלן – פרשת מקקאן. כאן נורו למות שלושה טרוריסטים מאירלנד הצפונית אשר השתייכו ל-IRA. הם נורו ברחובות גיברלטר, מקום בו פגעו בהם סוכנים אנגליים. בית המשפט האירופאי לזכויות האדם קבע כי אנגליה פגעה שלא כדין בזכותם של הנפגעים לחיים (סעיף 2 לאמנה האירופאית בדבר זכויות האדם). כותב בית המשפט:
"[T]he use of lethal force would be rendered disproportionate if the authorities failed, whether deliberately or through lack of proper care, to take steps which would have avoided the deprivation of life of the suspects without putting the lives of others at risk" (p. 148, para. 235).
המעצר, החקירה והמשפט אינם אמצעים שניתן לנקוט בהם תמיד. לעתים אפשרות זו אינה קיימת כלל; לעתים היא כרוכה בסיכון כה גדול לחיי החיילים, עד שאין נדרש לנקוט בה (ראו A. Dershowitz, Preemption: A Knife That Cuts Both Ways 230 (2005)). עם זאת, זו אפשרות שיש לשקול אותה תמיד. היא עשויה להיות מעשית דווקא בתנאים של תפיסה לוחמתית בו הצבא שולט באיזור בו נעשית הפעולה, ומעצר, חקירה ומשפט הן אפשרויות הניתנות לעתים למימוש (ראו סעיף 5 לאמנת ג`נבה הרביעית). כמובן, בנתוניו של מקרה ספציפי, אפשרות זו עשויה שלא להתקיים. לעתים, פגיעתה בחיי אזרחים תמימים המצויים בקרבת מקום עשויה להיות גדולה יותר מהמנעות ממנה. במצב דברים זה אין לנקוט בה. שלישית, לאחר ביצוע תקיפה על אזרח החשוד בכך שנטל חלק ישיר, אותו זמן, במעשי איבה, יש לערוך (בדיעבד) בדיקה יסודית באשר לדיוק הזהות של הנפגע ונסיבות הפגיעה בו. בדיקה זו צריכה להיות עצמאית (ראו ווטקין, עמ` 23; דופי, עמ` 310; קססה, עמ` 419; ראו גם Warbrick, "The Principle of the European Convention on Human Rights and the Responses of State to Terrorism", (2002) EHRLR 287, 292; פרשת מקקאן, 161, 163; וכן - McKerr v. United Kingdom, 34 E.H.R.R. 553, 559 (2001)). במקרים מתאימים יהא מקום לשקול תשלום פיצויים בגין הפגיעה באזרח תמים (ראו קססה, עמ` 419, 423, וכן סעיף 3 לתקנות האג; סעיף 91 לפרוטוקול הראשון). לבסוף, אם הפגיעה אינה רק באזרח המשתתף באופן ישיר במעשי האיבה אלא גם באזרחים תמימים המצויים בקרבתו, הפגיעה בהם הינה אובדן (נזק) נלווה. פגיעה זו צריכה לעמוד במבחן המידתיות. לבחינתה של שאלה זו נעבור עתה.
7. מידתיות
א. העקרון של המידתיות ותחולתו במשפט הבינלאומי המנהגי
41. עקרון המידתיות הוא עקרון כללי במשפט. הוא חלק מתפיסתנו המשפטית בדבר זכויות האדם (ראו סעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; ראו גם א` ברק, שופט בחברה דמוקרטית 346 (2004)). הוא מרכיב חשוב במשפט הבינלאומי המנהגי (ראו Higgins, Problems and Process – International Law and How We Use It, 219 (1994); Delbruck, "Proportionality" _ of Public International Law, 1144 (1997)). הוא חלק בלתי נפרד מדיני ההגנה העצמית. הוא מרכיב מהותי בהגנה על אזרחים במצבים של סכסוך מזויין (ראו דינשטיין, עמ` 119; גסר, עמ` 220; קססה, עמ` 418; בן-נפתלי ושני, עמ` 154; וכן Henckaerts and Doswald-Beck, 60; Gardan, "Proportionality and Force in International Law", 87 Am. J. Int`l L. 391 (1993); J.S. _, Development and Principles of International Humanitarian Law 62 (1985); Fenrick, "The Rule of Proportionality and Protocol I in Conventional Warfare", 98 Mil. L. Rev. 91 (1982); T. Meron, Human Rights and Humanitarian Norms As Customary International Law 74 (1989)). הוא חלק מרכזי בדיני התפיסה הלוחמתית (ראו פרשת הס, עמ` 461; בג"ץ 1890/03 עיריית בית לחם נ` מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 736; פרשת בית סוריק, עמ` 836; פרשת המועצה האזורית חוף עזה, פסקה 102 לפסק הדין של הרוב; פרשת מראעבה, פסקה 30 לפסק דיני; ראו גם דינשטיין, עמ` 119; Henckaerts and Doswald-Beck, עמ` 60). בשורה ארוכה של פסקי דין בחן בית המשפט העליון את סמכותו של המפקד הצבאי באיזור על פי אמות המידה של מידתיות. הוא עשה כן, בין השאר, לעניין תיחום מקום מגורים (פרשת עג`ורי); לעניין כיתור ישובים והצבת מחסומים בדרכי הגישה אליהם ומהם לצורכי סיכול טרור (ראו בג"ץ 2847/03 עלאונה נ` מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון (לא פורסם)); לעניין פגיעה ברכוש תושבים מוגנים עקב פעולות הצבא (ראו בג"ץ 9252/00 אלי סקאי נ` מדינת ישראל (לא פורסם)); לעניין שמירה על זכויות תפילה וגישה למקומות קדושים (פרשת הס); לעניין הריסת בתים לצרכים מבצעיים (ראו בג"ץ 4219/02 גוסין נ` מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה, פ"ד נו(4) 608); לעניין הטלת מצור (פרשת אלמדני); ולעניין הקמת גדר הביטחון (פרשת בית סוריק; פרשת מראעבה).
ב. מידתיות בעימות בינלאומי מזויין
42. עקרון המידתיות תופס מקום מהותי בדינים הבינלאומיים בדבר סכסוך מזויין (השוו סעיפים 51(5)(b) ו-57 לפרוטוקול הראשון (ראו Henckaerts and Doswald-Beck, עמ` 46; בן-נפתלי ושני, עמ` 154). דינים אלה הם בעלי אופי מנהגי (ראו Henckaerts and Doswald-Beck, עמ` 53; דופי, עמ` 235; וכן Prosecutor v. Kupreskic, ICTY Case NO IT-95-16 (2000)). עקרון המידתיות מתעורר כאשר הפעילות הצבאית מכוונת כנגד לוחמים ומטרות צבאיות, או כנגד אזרחים הנוטלים אותה עת חלק ישיר במעשי איבה, ותוך כדי כך נפגעים אף אזרחים. הכלל הוא כי הפגיעה באזרחים התמימים הנגרמת כאובדן נלווה תוך כדי פעולות לחימה צריכה להיות מידתית (ראו דינשטיין, עמ` 119). אזרחים עשויים להיפגע בשל נוכחותם בתוך מטרה צבאית, כגון אזרחים העובדים במחנה צבאי; אזרחים עשויים להיפגע כאשר הם גרים, עובדים או עוברים ושבים בקרבת מטרות צבאיות; לעתים בשל תקלה נפגעים אזרחים גם אם הם מרוחקים ממטרות צבאיות; לעתים משתמשים באזרחים, תוך כפייה, כ"מגן אנושי" מפני תקיפה של מטרה צבאית, והם נפגעים כתוצאה מכך. בכל המצבים הללו ובאחרים דומים להם, הכלל הינו כי הפגיעה באזרחים התמימים חייבת לקיים בין השאר, את עקרון המידתיות.
43. עקרון המידתיות חל בכל מקרה בו נפגעים אזרחים שאינם נוטלים חלק ישיר אותה עת במעשי איבה. עמדה על כך השופטת היגינס (Higgins) בפרשת חוקיות הנשק הגרעיני:
"The principle of proportionality, even if _ no specific mention, is reflected in many provisions of Additional Protocol I to the Geneva Conventions of 1949. Thus even a legitimate target may not be attacked if the collateral civilian casualties would be disproportionate to the specific military gain from the attack" (p. 587).
ביטוי לעקרון מנהגי זה ניתן למצוא בפרוטוקול הראשון, על פיו נאסר על "התקפות חסרות הבחנה" (indiscriminate attacks) (סעיף 51(4)). הפרוטוקול הראשון מוסיף וקובע (סעיף 51(5)):
"בין השאר, ההתקפות מהסוגים שלהלן תחשבנה כחסרות הבחנה:
(א) ...
(ב) התקפה שניתן לצפות כי תגרום לאבדן נלווה (incidental loss) של חיי אזרחים, פציעה נלווית של אזרחים, נזק נלווה לאובייקטים אזרחיים, או שילוב של כל אלה, אשר יהיו מופרזים (excessive) ביחס ליתרון (advantage) הצבאי הקונקרטי והישיר הצפוי".
44. דרישת המידתיות בדיני הסכסוך המזויין מתמקדת בעיקר במה שבמשפט החוקתי שלנו מכונה המידתיות "במובן הצר", כלומר בדרישה כי יתקיים יחס מידתי ראוי בין המטרה הצבאית לבין הנזק האזרחי. עם זאת, דיני הסכסוך המזויין כוללים מרכיבים נוספים, שאף הם חלק בלתי נפרד מהעקרון העיוני של המידתיות במובנו הרחב. ראוי הוא לשקול את האפשרות לרכז דינים אלה כולם למָטֶרֵיה לה הם שייכים, תוך גיבוש תורה מקיפה של מידתיות, כפי שזו מקובלת במשפטן הפנימי של מדינות רבות. לא נוכל לבחון עניין זה במסגרת העתירה שלפנינו. נתרכז בהיבט של המידתיות המקובל על הכל כשייך לענייננו.
יחס ראוי בין התועלת לנזק
45. מבחן המידתיות קובע כי התקיפה של אזרחים תמימים אינה מותרת, אם הנזק הנלווה להם אינו שקול כנגד התועלת הצבאית (בהגנה על לוחמים ואזרחים). לשון אחר, התקיפה היא מידתית אם התועלת הצומחת מהשגת המטרה הצבאית הראויה שקולה כנגד הנזק הנגרם לאזרחים תמימים הנפגעים ממנה. זהו מבחן ערכי. הוא מבוסס על איזון בין ערכים ואינטרסים נוגדים (ראו פרשת בית סוריק, עמ` 850; בג"ץ 7052/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ` שר הפנים (טרם פורסם); בפסקה 74 לפסק דיני; להלן – פרשת עדאלה). הוא מקובל במשפט הלאומי של מדינות שונות. הוא מהווה מבחן נורמטיבי מרכזי לבחינת פעילות השלטון בכלל והצבא בפרט בישראל. באחת הפרשות ציינתי:
"מבחן משנה זה נושא על כתפיו, בעיקרו של דבר, את התפיסה החוקתית, כי המטרה אינה מקדשת את האמצעים. הוא ביטוי לרעיון כי קיים מחסום ערכי, שהדמוקרטיה אינה יכולה לעבור אותו, גם אם התכלית אותה מבקשים להגשים היא ראויה" (בג"ץ 8276/05 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי נ` שר הביטחון (טרם פורסם, פסקה 30 לפסק דיני); ראו גם R. Alexy, A Theory of Constitutional Rights 66 (2002)).
כפי שראינו, דרישה זו של מידתיות נוהגת במשפט הבינלאומי המנהגי שעניינו הגנה על אזרחים (ראו קססה, עמ` 418; קרצ`מר, עמ` 200; בן-נפתלי ומיכאלי, עמ` 278; ראו גם Gardam, "Proportionality and Force In International Law", 87 Am. J. Int`l. L. 391 (1993); וכן סעיף 51(2)(III) לפרוטוקול הראשון, המהווה משפט מנהגי). כאשר הנזק לאזרחים תמימים אינו יחסי לתועלתו של הצבא התוקף, התקיפה תהא בלתי מידתית ואסורה.
46. המידתיות במובן זה אינה נדרשת לעניין פגיעה בלוחם או באזרח הנוטל אותה עת חלק ישיר במעשי האיבה. אכן, אזרח המשתתף במעשי איבה מסכן את חייו, והוא עשוי להיות – כמו לוחם – אובייקט לתקיפה הגורמת מוות. זו הריגה מותרת. לעומת זאת, המידתיות נדרשת בכל מקרה בו נפגע אזרח תמים. על כן יש לקיים את דרישותיה של המידתיות במובן הצר במקרה בו הפגיעה בטרוריסט גוררת אחריה נזק נלווה לאזרחים תמימים המצויים בקרבת מקום. כלל המידתיות חל לגבי הפגיעה באזרחים תמימים אלה (ראו סעיף 51(5)(b) לפרוטוקול הראשון). הכלל הינו, שאין לפגוע בלוחמים או במחבלים אם הנזק הצפוי לאזרחים תמימים שבקרבתם אינו שקול כנגד התועלת הצבאית שבפגיעה בהם (ראו Henckaerts and Doswald-Beck, עמ` 49). עריכתו של איזון זה קשה היא. אף כאן נדרשת הליכה ממקרה למקרה, תוך צמצום תחום המחלוקת. טול מקרה רגיל של לוחם או מחבל צלף היורה על חיילים או אזרחים ממרפסת ביתו. יריה לעברו תהא מידתית גם אם כתוצאה מכך ייפגע אזרח-תמים הגר לידו או העובר בתמימות ליד הבית. לא כן אם הבית יופצץ מהאוויר ועשרות דייריו ועוברי אורח ייפגעו (השווה דינשטיין, עמ` 123; גרוס, עמ` 621). המקרים הקשים הם אלה המצויים במרחב שבין הדוגמאות הקיצוניות. כאן נדרשת בחינה מדוקדקת של כל מקרה ומקרה; נדרש כי התועלת הצבאית תהא ישירה וצפויה (ראו סעיף 57(2)(III) לפרוטוקול הראשון). אכן, במשפט הבינלאומי כמו במשפט הפנימי, המטרה אינה מקדשת את האמצעים. כוחה של המדינה אינו בלתי מוגבל. לא כל האמצעים כשרים. עמד על כך בית הדין הבין-אמריקני לזכויות האדם (ה-Inter-American Court of Human Rights), בציינו:
"[R]egardless of the seriousness of certain actions and the culpability of the perpetrators of certain crimes, the power of the state is not unlimited, nor may the state resort to any means to attain its ends" (Velasquez Rodriguez v. Honduras, I/A Court H.R. (Ser. C.), No 4, 1, para. 154 (1988)).
עם זאת, כאשר מתקיימים מעשי איבה נגרמות אבידות. יש לאזן בין חובתה של מדינה לשמור על חיי חייליה ואזרחיה, לבין חובתה לשמור על חייהם של אזרחים תמימים הנפגעים בעת פגיעה במחבלים. איזון זה קשה הוא, כאשר הוא נוגע לחיי אדם. הוא יעורר בעיות מוסריות ואתיות (ראו Kasher and Yadlin, "Assassination And Preventive Killing", 25 SAIS Rev. 41 (2005)). חרף הקושי אין מנוס מלעשותו.
8. שפיטות
47. חלק ניכר מתגובתה הראשונה של פרקליטות המדינה (מיום 20.3.2002) הוקדש לטענת סף. על פיה "פעולות הלחימה הצה"ליות המבוצעות במסגרת אירועי הלחימה המתרחשים באיזור, הנושאות אופי מבצעי מובהק, אינן שפיטות – ולמצער אינן שפיטות מוסדית – ובית משפט נכבד זה לא יידרש להן" (פסקה 26, עמ` 7; ההדגשה במקור). בהסבירו גישה זו הדגיש בא כוח המשיבים כי לדעתו "אופיו הדומיננטי של העניין אינו משפטי ומידת הריסון השיפוטי מחייבת שבית המשפט לא ירד אל זירת הלחימה ולא יידרש לפעולות המבצעיות המובהקות המתרחשות בזירה זו" (שם, פסקה 36, עמ` 11; ההדגשה במקור). בא כוח המשיבים הדגיש כי "מובן הוא, כי היותו של נושא `בלתי שפיט` אין פירושו כי לא מופעלים בתחום זה אמצעי פיקוח ובקרה מצד הרשות המבצעת עצמה. ... רשויות הצבא הונחו על ידי היועץ המשפטי לממשלה והפרקליט הצבאי הראשי לפעול בתחום זה, כבאחרים, אך ורק על פי הוראות המשפט הבינלאומי, המתייחסות לדיני לחימה, והוראה זו מקויימת על ידן" (שם, פסקה 40, עמ` 13).
48. כידוע, אנו מבחינים בין טענה של חוסר שפיטות נורמטיבית לבין טענה של חוסר שפיטות מוסדית (ראו בג"ץ 910/86 רסלר נ` שר הביטחון, פ"ד מב(2) 441; להלן – פרשת רסלר). טענה של חוסר שפיטות נורמטיבית גורסת כי אינן קיימות אמות מידה משפטיות להכרעה בסכסוך המונח בפני בית המשפט. טענה של חוסר שפיטות מוסדית גורסת כי אין זה ראוי לסכסוך שיוכרע על פי המשפט בבית המשפט. לטענת חוסר השפיטות הנורמטיבית אין בסיס משפטי, לא באופן כללי ולא בעניין שלפנינו. באופן כללי אין לה, לטענת חוסר השפיטות הנורמטיבית, בסיס משפטי שכן תמיד מצויה נורמה משפטית על פיה יוכרע סכסוך, וקיומה של נורמה משפטית מבסס קיומן של אמות מידה משפטיות לכך. יתכן שקל לזהות את הנורמה ואת אמות המידה הגלומות בה ויתכן שקשה לעשות כן. אך בסופו של יום תמצא תמיד נורמה משפטית וימצאו תמיד אמות מידה משפטיות. נורמה זו יכולה להיות כללית, כגון שלאדם מותר לעשות הכל, פרט למה שנאסר עליו ולשלטון מותר לעשות רק מה שהותר לו. לעתים הנורמה היא מצומצמת הרבה יותר. כך הוא הדבר בענייננו. קיימות נורמות משפטיות הדנות בשאלה הניצבת בפנינו, ומהן ניתן לגזור אמות מידה הקובעות את המותר והאסור. אין איפוא יסוד לטענה בדבר חוסר שפיטות נורמטיבית.
49. הסוג השני של חוסר שפיטות עניינו חוסר השפיטות המוסדית. חוסר שפיטות זו עוסק בשאלה, "אם המשפט ובית המשפט הם המסגרת הראויה להכרעה בסכסוך. השאלה אינה אם ניתן להכריע בסכסוך על פי המשפט ובבית המשפט. התשובה על שאלה זו היא בחיוב. השאלה הינה אם רצוי להכריע בסכסוך – שהוא שפיט נורמאטיבית – על פי אמות מידה משפטיות בבית המשפט" (פרשת רסלר, עמ` 488). סוג זה של חוסר שפיטות מוכר במשפטנו. כך, למשל, נפסק כי ככלל שאלות של ניהול יומיומי של ענייני הכנסת אינו שפיט מהבחינה המוסדית (ראו בג"ץ 9070/00 ח"כ לבנת נ` יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, פ"ד נה(4) 800, 812; בג"ץ 9056/00 ח"כ קליינר נ` יושב-ראש הכנסת, פ"ד נה(4) 703, 708). רק אם נטען כי הפרת הכללים בעניין הניהול הפנימי פוגע במרקם החיים הפרלמנטריים וביסודות המבנה של משטרנו החוקתי, יהא מקום לדון בטענה בבית המשפט (ראו בג"ץ 652/81 ח"כ שריד נ` יושב-ראש הכנסת, פ"ד לו(2) 197; בג"ץ 73/85 סיעת "כך" נ` יושב-ראש הכנסת, פ"ד לט(3) 141; בג"ץ 742/84 ח"כ כהנא נ` יושב-ראש הכנסת, פ"ד לט(4) 85).
50. היקפה של דוקטרינת חוסר השפיטות המוסדית בישראל אינו ניכר. על גבולותיה אין הסכמה. כשלעצמי, סבור אני כי יש להכיר בה אך בגבולות מצומצמים מאוד (ראו א` ברק, שופט בחברה דמוקרטית 275 (2004)). יהא עניין זה כאשר יהא, אין לה תחולה בעתירה שלפנינו, וזאת מארבעה טעמים: ראשית, בפסיקתו של בית המשפט העליון מתבלט קו ברור, לפיו אין תחולה לדוקטרינה של חוסר שפיטות מוסדית במקום שהכרה בה עשויה למנוע בחינה של פגיעה בזכויות האדם. עמד על כך השופט א` ויתקון בפרשת אויב. פרשה זו דנה בחוקיותה של התנ
חיים יטיב
פורסם: שישי 15.12.06 1:44
נושא ההודעה: משמעות החלטות בגץ בעניין התביעות האזרחיות והסיכולים הממוקדים
[b:1ec
WANT TO KNOW WHO REALLY RULES THE STATE OF ISRAEL? GO TO
THE SCHLAFF AFFAIR
Powered by Nakim Israeli Citizens © People of Israel 2005, 2021
מועצה אזורית תמר
הר עמשא
הר עמשא
אורי מילשטיין
הר עמשא
Powered by
phpBB
© 2001, 2005 phpBB Group