בקשה דחופה למתן זכות תגובה
ובקשה דחופה למתן החלטה למתן צו על תנאי ו/או לקביעת מועד לדיון

לאור ההתפתחויות האחרונות בפרשה זו העותר מתכבד להגיש בזאת לבית משפט נכבד זה בקשה דחופה למתן זכות תגובה על תגובת המשיב מס' 3 וכן בקשה דחופה למתן החלטה למתן צו על תנאי ו/או לקביעת מועד לדיון ולהלן נימוקי הבקשות.

הרקע העובדתי

1. ביום 27.6.05 הגיש העותר עתירה זו בעניין פרשת הפריימריס בליכוד.

2. ביום 29.6.05 כב' השופט גרוניס הורה למשיבים להגיב לעתירה עד ליום 18.7.05.

3. ביום 17.7.05 המשיב מס' 3 הגיש בקשה להארכת מועד להגשת תגובתו.

4. העותר התנגד למתן הארכה וטען שהמשיב לא הצביע על עילה עניינית כלשהי המצדיקה הארכת מועד ושעל כן ישנו חשד שמדובר בניסיון לגרום לסחבת בתיק זה מסיבות אחרות.

5. ביום 18.7.05 כב' השופט גרוניס האריך את מועד הגשת התגובה ליום 28.7.05 .

6. מספר דקות לאחר שחרור החלטתו של כב' השופט גרוניס, המשיב מס' 3 הודיע באמצעות עיתון הארץ שהחלטה בעניין עסקת טיעון עם המשיב מס' 2 ובעניין הגשת כתב האישום יינתן ביום ראשון 24.7.05.

7. ביום 19.7.05 העותר הגיש בקשה דחופה למתן צו ביניים על פיו יוקפא תוכניתו המדינית של המשיב מס' 1 הידועה תחת שם "ההתנתקות" וכן לצרף את הכנסת כמשיבה לבקשה זו.

8. בבקשה זו ציין העותר שנדמה שהתזמון המושלם שהוזכר כאן בסעיף 6 היה לא מקרי ועמד על כך שלדעתו היה ראוי לדחות את בקשתו של המשיב מס' 3 להארכת מועד.

9. כמו כן בבקשה זו ציין העותר שראוי הוא למנוע בצו בניים מהמשיב מס' 3 להגיש כתב אישום ולגבש עיסקת טיעון היות והמשיב מס' 2 מנהל משא ומתן על סמך קלף מיקוח של חסינותו אשר הושגה לכאורה במרמה כפי שהובהר בגוף העתירה בזכות העובדה שהוא חיפה לכורה על מעשיו של אביו כדי שזה יוכל לסייע לו להיבחר לכנסת.

10. ביום 19.7.05 אחר הצהריים מיהר המשיב מס' 3 להדליף לערוץ 10 שלא יסתפק בפחות מ 9 חודשי מאסר למשיב מס' 2 כאשר הודעה זו דווחה בהרחבה במהדורות החדשות באותו ערב.

11. ביום 20.7.05 העותר הציע נוסחת פשרה לסיום עתירה זו על פיה המשיב מס' 1 יודה באי נקיטת בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע המעשה או המחדל, ובהתאם יגובש עסקת טיעון בן המשיבים אשר תכלול את המשיב מס' 1 וזאת על מנת להקל על עונשו של המשיב מס' 2 ולחסוך הליכים ארוכים ויקרים.

12. ביום 20.7.05 כב' השופט גרוניס נתן החלטה על פיה "אפשרות של פשרה כמוצע על ידי העותר איננה עניין לבית המשפט"

13. ביום 21.7.05 המשיב מס' 1 מסר באמצעות התקשורת מסר למתנחלים "אני אוהב אותכם אך אין ברירה וצריך לממש את תוכנית ההתנתקות", לא ברור האם העותר נכלל במסר זה היותו מתגורר בקיבוץ סמוך ובתוך הקו הירוק אך יחד עם זה העותר מבקש להדגיש שאף הוא אוהב את המשיב מס' 1, ושאריק שרון היה ויישאר הגיבור ילדות של העותר ללא קשר לתוצאות פרשה זו, העותר מבקש להתנצל מראש על כל פגיעה בכבודו של המשיב מס' 1 בכתבי טענותיו.

14. בית המשפט הנכבד הדגיש בבג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון נ' ראש הממשלה "נזכור בה-בעת כי עומק התערבותו ותחומי התערבותו של בית-המשפט במעשי השלטון ייקבעו על-פי דרכי הנהגתו של השלטון. הנה-כי-כן, שלטון מנַהג דרכיו - מכל מקום, אמור הוא לנהג דרכיו - בין השאר, בהישמעו לכלל המורה אותנו: "it isn't done": כך לא ייעשה (או: לא ייעשה כן במקומנו) מושג ה- it isn't done מושג הוא השאוב מתחום תרבות השלטון, לא מתחום המשפט. פירושו הוא, כי יש מעשים ששלטון לא יעשה באשר מעשים הם אשר לא ייעשו. כך מכתיבות נורמות ההתנהגות הראויה בחברה, והעושה מעשה מאותם מעשים - מעשה אשר לא ייעשה - יגוּנֶה. וכך, ככל שתחום ה- it isn't done ירחב וילך, כן ייצר וילך תחום התערבותו של בית-המשפט; ולהיפך: אשריה חברה שתרבות ה- it isn't done מוטמעת באורחות השלטון שבה. אשריו בית-משפט שלא הוטל עליו להכריע בנושאים שתרבות ה- it isn't done מכריעה בהם, ובעצם הכרעתה מרחיקה היא אותה מחצרו"

15. העותר מבקש להדגיש שאין לו כל עניין לזכות בעתירה זו ולהינות מתוצאותיה על חשבון פגיעה בכבודו ומעמדו של המשיב מס' 1. איש לא יכול לחזות איך יסתיים הליך בבג"ץ, והעותר מבקש בזאת מהמשיב מס' 1 לשקול הקדמת תרופה למכה וליזום הוא בעצמו את המהלך הנכון שיחסוך המשך קיומה של עתירה זו או מהלכים אחרים ומבלי להישמע לעצות אחיתופל של חברים ומעריצים חדשים אשר צצו למשיב מס' 1 בזמן האחרון (ראה כתבה המצ"ב כנספח א' "פתאום יש לשרון חברים, ומוקירים וחסידים. בכל העולם, גם בצרפת")

16. ביום 25.7.05 הכנסת אישרה את התיקון לחוק בעניין הסרת חסינותם של חברי כנסת ובמהירות שיא התיקון נכנס לרשומות.

17. ביום 26.7.05 המשיב מס' 3 הודיע לכנסת על הגשת כתב אישום נגד המשיב מס' 2 בעניין פרשת הפריימריס בליכוד וזאת על פי התיקון החדש, ההודעה לכנסת מצ"ב כנספח ב' כפי שהועברה ע"י המשיב בתגובתו.

בקשה למתן זכות תגובה.

18. לאור הגשת כתב אישום על ידי המשיב מס' 3 ולאור התיקון בחקיקה העותר מבקש בזאת להגיב לתגובת המשיב מס' 3 כדלקמן:

19. תמוהה היא טענתו של המשיב בסעיף 3 של תגובתו על פיה "העותר לא הצביע על כל עילה המצדיקה התערבותו של בית המשפט הנכבד בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה" העותר מפנה בזאת את המשיב מס' 3 לכתבה בהארץ מיום 29.7.05 שצורפה כנספח א' ובה נאמר "בלי קשר לשאלות המשפטיות שכנראה יסתיימו בעסקת טיעון, העמדת עמרי לדין נראית רע, רע מאוד, בזירה הציבורית. הבן עומד למשפט על איסוף כסף לבחירות של אביו, שנחלץ מהעניין בטענה שלא ידע. כל אזרח, כל הורה לילדים, חש שמשהו לא בסדר כאן."

20. כמו כן העותר מפנה את המשיב למאות תגובות של אזרחים באתרי האינטרנט השונים לאחר הגשת כתב האישום, בהיבט המשפטי ישיב העותר שבית המשפט הנכבד תחם באופן מדוייק הסיבות להתערבותו בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה באי הגשת כתב אישום ראה בג"ץ 5675/04 5765/04 5766/04 התנועה למען איכות השלטון נגד היועץ המשפטי לממשלה, דבריו של המישנה לנשיא כב' השופט מצא " ככל שמרחב שיקול-הדעת הנתון ליועץ המשפטי לממשלה ולרשויות התביעה האחרות, להחליט בשאלת דיות הראיות להעמדה לדין, הוא רב ונרחב, גם החלטותיהם בשאלה האמורה - כפי שכבר צוין - אינן חסינות מביקורת שיפוטית. אמנם נראה כי עד כה לא היה ולוא גם מקרה אחד שבו ראה בית-משפט זה להתערב בהחלטת היועץ המשפטי שלא להגיש כתב-אישום בשל חוסר ראיות, אך לא פעם צוין, כי ייתכנו מקרים - שבהכרח יהיו נדירים - שבית-משפט זה ייטה להתערב גם בהחלטת היועץ המשפטי המתייחסת לדיות הראיות, אם נוכח שמסקנתו שלא להגיש כתב-אישום היא בלתי-סבירה בעליל (ראו לדוגמה: בג"ץ 223/88 שפטל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מג(4) 356, דברי השופט בך בעמ' 368, ובג"ץ 806/90 הנגבי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד(4) 797, דברי השופט ש' לוין בעמ' 799). עם זאת יצוין, כי גם מקום בו תימצא לו עילה להעמיד במבחן ביקורתו את החלטת היועץ המשפטי בדבר דיות חומר הראיות, ככלל יימנע בית-המשפט מבדיקה מפורטת של חומר הראיות הגולמי - משל היה "יועץ משפטי על" - אלא יסתפק בבחינת תהליך קבלת ההחלטה." די לעיין בעתירתו של העותר, בתגובות התקשורת ובתגובות האזרחים כדי להבין ששמסקנתו של המשיב מס' 3 שלא להעמיד לדין את המשיב מס' 1 הינה בלתי סבירה בעליל.

21. עוד יוסיף העותר שבכתב אישום שהוגש ע"י המשיב מס' 3 התברר פרט מהותי שעליו לא נכתב בהחלטתו של היועץ המשפטי מיום 17.2.05. פרט "פעוט" זה מופיע בסעיף 29 של כתב האישום " 29. במהלך חודש יולי 99', פנה אריאל שרון לדורון שמואלי (להלן: "שמואלי"), שהיה שותף בחברת "ניו-אינטרנשיונל קונספט", וביקשו לנהל עבורו את יום הבחירות. שמואלי נענה לבקשה ונאשם 1 סיכם עם שמואלי את פרטי ההתקשרות ביניהם לרבות תנאי שכרו, בתמורה לפעילותו עבור קמפיין שרון (להלן: "השירותים שנתן שמואלי")... 35. נאשם 1 לא דיווח למטה הרשמי על התשלומים לשמואלי וכתוצאה מכך, לא דווחו התשלומים הנ"ל במסגרת דו"ח הכנסות והוצאות של המטה הרשמי בפריימריס 99', למוסד לביקורת, כנדרש על-פי דין. שני העמודים הרלוונטים מצ"ב כנספח ג'

22. מכאן שהמשיב מס' 1 היה מעורב היטב בבחירת הספקים למערכת בחירות וידע היטב שמר שמואלי היה אמור להופיע ברשימת התשלומים בדו"ח הבחירות. פרט מהותי זה הושמט מהחלטתו של המשיב מס' 3 והוא הסתפק לציין בסעיף 57 של החלטתו "אין חולק כי הדו"חות שהוגשו על ידי שרון למוסדות הליכוד לא היו נכונים, ולמעשה כוזבים... דוח"ות אלא לא כללו גם הוצאות שהיו אמורות להיות בידיעתו של שרון כגון העסקת ספקטור, ארד וגייר". כאן לא מדובר ב"אמור להיות" אלא בעובדה מוגמרת שהעסקתו של שמואלי היתה בידעתו החד משמעית של המשיב מס' 1.

23. כמו כן כפי שהובהר בגוף העתירה החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה שגויה ממספר סיבות ולא רק מפאת קריטריון של דיות הראיות. המשיב כלל לא התייחס לטענות העותר על יכולתו המקצועית של המשיב מס' 1 ועל הטעות בפירוש חוק המפלגות בה לקה המשיב מס' 3 בהעדר סמכות על כך נצתת את דבריו של סגן הנשיא כב' השופט א.מצא בבגץ 5675/04 "גם השופט חשין (בפרשת מעריב הנ"ל) ראה במומחיותן וניסיונן של רשויות התביעה, כמו גם באחריותן ובסמכותן להחליט בשאלה אם יש די ראיות להגשת אישום, נימוקים המחייבים את בית-המשפט לכבד את שיקול-דעתן. וכך אמר (שם, שם): רשויות התביעה קנו ידע, מקצועיות וניסיון רב, וחזקה עליהן כי תעשינה כמיטבן להעמיד לדין את מי שראוי כי יועמד לדין ושלא להעמיד לדין את מי שאין הוא ראוי כי יעמוד לדין. מרחב שיקול-הדעת של הפרקליטות, בעיקר בנושא זה, הינו מרחב רב, ובית-המשפט לא יתערב בהחלטתה אלא במקרים שבהם חרגה בְּיֶתֶר ממיתחם שיקול-הדעת אשר ניתן לה. נזכור, נדע ונשנן זאת היטב: האחריות בנושא הגשתו - או אי-הגשתו - של כתב-אישום, על שכמן של רשויות התביעה נופלת היא; על שכמן ועל שכמן בלבד, והנושא באחריות מחזיק אף בסמכות, אלא אם חרג ביתר מסמכותו. כך על דרך הכלל וכך על דרך הפרט..."

24. מכל האמור כאן ברור שיש מקום להתערבות בית משפט זה לבירור החריגה מסמכות של המשיב מס' 3 בפרשנות חוק המפלגות ועל אי הסבירות בעליל של אי הגשת כתב אישום. נדמה שראוי כאן להביא את הדו-שיח של הפרקליט חשין עם כב' השופט חיים כהן כפי שצוטטו ע"י כב' השופט חשין בבגץ 5675/04 " ההלכה היא, אפוא, כי בית-המשפט לא יתן את-שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של התביעה? נכון, אדוני, השבתי. ואדוני סבור כי הלכה זו הלכה טובה וראויה היא? כן, אדוני, עניתי. ואדוני היה מבקש כי הלכה זו תישאר על מכונה ולא תשתנה? בוודאי, אדוני, הסכמתי. גם אני סבור כך, הוסיף השופט כהן; ועתה, אפוא, ייוועץ אדוני במי ששלחוֹ אלינו ויודיענו אם לא יהיה זה ראוי שההחלטה תשונה ואיש-הדת יעמוד לדין. וכך היה."

25. כמו כן תמוהה היא טענתו של המשיב מס' 3 בסעיף 4 של עתירתו בה הוא מציין ש"העותר לא הציג בעתירתו כל עילה חוקית אר תשתית משפטית המצדיקה ו/או המאפשרת לעשות כמבוקש על ידו." הרי העותר ציין שהעילה למבוקשו בראש העתירה הינו ניגוד אינטרסים, צודק ב"כ המשיב שאין לבקשה זו הסמכתא בחקיקה אך יחד עם זה ההלכה הפסוקה כבר הבהירה את עצמה שתי וערב בנדון נביא את דבריו של כב' השופט ברק בפרשת שמעון (בג"ץ 595/89 שמעון נ' הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים, פ"ד מד(1) 409, (שם, 414-413): "זהו עקרון יסוד, המצוי בהיכלם של עקרונות היסוד של השיטה. ממנו נגזרות הוראות חרותות. על-פיו מתפרשות הוראות אלה. ממנו נגזרות הלכות שיפוטיות - "משפט מקובל נוסח ישראל" - באשר לניגוד עניינים בתחומים שהחקיקה אינה מכסה. באמצעותו יתפתח המשפט ויינתן פתרון ראוי לבעיות של ניגוד עניינים שהחיים יעוררו במרוצת השנים ... שתיקת המחוקק לגבי התחום הבלתי מוסדר אינה מתפרשת, בדרך כלל, כהסדר שלילי לגבי אותו תחום, אלא אך כהימנעות מחקיקה המאפשרת תחולתה של ההלכה הפסוקה ..."

26. ונביא את דבריו של כב' השופט חשין בבג"ץ 8192/04 התנועה למען איכות השלטון נגד ראש הממשלה "... מאז פרשת סיעת הליכוד, "מושרשת [הדוקטרינה] עמוק בשיטת המשפט בישראל והיא מכללי הצדק הטבעי שלא נוכל בלעדיהם" (בג"ץ 971/99 התנועה למען איכות השלטון נ' ועדת הכנסת, פ"ד נו(6) 117, 149). הדוקטרינה היא "מן הראשונות במלכות בתורת המינהל הציבורי בישראל" (בג"ץ 6499/99 המפד"ל נ' הרב שלמה בן עזרא, פ"ד נג(5) 606, 618), ונמנית היא עם כללי הצדק הטבעי המחייבים את רשויות הציבור. מקורה באיסור שנאסר על אדם לשפוט בריבו - אין בעל-דין נעשה דיין - ואולם במהלך השנים פרשה עצמה הדוקטרינה על-פני שדות נרחבים וחדרה אל כללי משפט רבים ושונים. הדוקטרינה כה העמיקה בקרקע המשפט עד שהפכה חלק בלתי נפרד מן הצופן הגנטי של תורת המשפט, בצד עקרונות יסוד כתום לב, יושר ויושרה. אכן, האיסור על הימצאות במצב של ניגוד עניינים, כמותם של כל אותם עיקרי-יסוד מוכרים, חי את חייו מכוח עצמו - כאבן תשתית במשפט - ולא מכוחו של חוק חרות זה או אחר. "
מכאן ברור שטענה לניגוד עניינים הינה טענה משפטית לכל דבר אשר ראויה להתייחסותו של בית המשפט הנכבד.

27. לגבי דבריו של ב"כ המשיב בסעיף 5 של תגובתו העותר ישיב על כך שטוב עשה המשיב מס' 3 לנצל את הארכה בהגשת תגובתו להגשת כתב אישום מלא כנגד המשיב מס' 2 ללא עיסקת טיעון, יחד עם זה אין בכך ערובה שהמשיב מס' 3 לא יגבש בעתיד עיסקת טיעון עם המשיב מס' 2 אשר לא תכלול את המשיב מס' 1 , על כן העותר עומד על כך שעל בית המשפט הנכבד להכריע בטענתו של העותר שעיסקת טיעון שלא תכלול את המשיב מס' 1 הינה מנוגדת לטובת הציבור ועשויה למנוע גילוי האמת ביחס למעורבותו של המשיב מס' 1.

28. לגבי העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה הגיש את כתב האישום בכפוף לתיקון חוק חסינות חברי הכנסת 1951 אזי אין בכך כדי לסתור את טענתו של העותר על ניגוד אינטרסים היות ועל אף הודעתו של המשיב מס' 2 לכנסת, עומד לרשותו חודש לשנות את דעתו ולבקש מהכנסת לדון בהסרת חסינותו. עוד יוסיף העותר שעצם מעורבותו של המשיב מס' 1 באישור חוק זה מצביע עד כמה הוא יכול להשפיע על התנהלות ההליכים כנגד בנו. מצ"ב כנספח ד' כתבה משנת 2003 המגלה שהמשיב מס' 1 התנגד לעצעות חוק אחרות בנדון ושהוא תמך בתיקון זה.

29. העותר יוסיף ויטען שהמשיב מס' 1 סובל מניגוד אינטרסים מובהק לעת עתה שהוגש כתב אישום כנגד בנו אשר עשוי להצביע באופן ברור על מעורבותו בפרשה וזאת כאשר היותו חולש כראש ממשלה על כל זרועות השלטון הוא יכול להשפיע באין סוף דרכים על התנהלות ההליך ועל העדים על מנת למנוע גילוי מעורבותו בפרשה.

30. כפי שנאמר בראש בקשה זו לאור השינויים המרחיקי לכת אשר ארעו בתיק זה עם הגשת כתב האישום ועם תיקון החוק, יהא זה איפה מן הדין ומן הצדק לקבל תגובתו של העותר לתגובת המשיב מס' 3 בנדון.

בקשה דחופה למתן החלטה למתן צו על תנאי ו/או לקביעת מועד לדיון.

31. מכל האמור כאן בתגובתו של העותר סבור העותר שבלתי נמנע מלחייב את המשיבים להגיב לגופו של עניין ע"י מתן צו על תנאי.

32. על כן העותר פונה בזאת לבית המשפט הנכבד בבקשה למתן צו על תנאי ללא דיון וזאת על מנת לקצר ולפשט הליך זה וכן לקבוע דיון מוקדם ככל האפשר לדון בעתירה.

33. לחילופין בית המשפט הנכבד מתבקש לקבוע דיון מוקדם ככל האפשר לדון בטענות המקדמיות של המשיב מס' 3.

34. העותר מבקש בזאת לצרף במועד מאוחר יותר תצהיר התומך בבקשות אלו וזאת על מנת שלא לעכב בקשות דחופות אלו היות והעותר נמצא כעת בחו"ל וישוב לארץ ביום ד' הקרוב (עד אז העותר ניתן להשגה הן בפקס והן בנייד הרשום לעיל).

35. לאור כל האמור, מתבקש כב' בית המשפט ליתן את הסעדים המפורטים בתחילת הבקשה.

היום 31.7.05

______________

העותר

חיים יטיב

בקשה דחופה למתן זכות תגובה ובקשה דחופה למתן החלטה למתן צו על תנאי ו/או לקביעת מועד לדיון

בקשה דחופה למתן זכות תגובה
ובקשה דחופה למתן החלטה למתן צו על תנאי ו/או לקביעת מועד לדיון